מקצת היום ככולו אצל חתן

הרב דב קדרון

נזיר ו ע"א

נזיר צריך למנות שלושים ימי נזירות, ולגבי היום השלושים נאמר בגמרא ש"מקצת היום ככולו", ומותר לו להסתפר כבר באותו יום.

יש מחלוקת בין רבותינו האחרונים לגבי החישוב של שבעת ימי המשתה של חתן. יש אומרים שמזמן החתונה סופרים שבע יממות שלמות, כלומר שאם החתונה הייתה ביום רביעי אחרי הצהריים, אז עד יום רביעי בשבוע הבא באותה שעה החתן פוטר את המניין שמתפלל בו מלומר תחנון ועד אז אפשר לברך שבע ברכות בסעודה שאוכל בה. ויש אומרים שיום רביעי נספר כיום אחד, ולאחר עוד ששה ימים, כלומר בסוף יום שלישי הוא מפסיק להיחשב חתן לעניין זה.

בשו"ת באר יצחק (סימן כ"ג) כתב להסביר את הדעה הראשונה על פי הירושלמי (מועד קטן פ"א ה"ז), שלומד את דין שבעת ימי המשתה מהפסוק (בראשית כט, כז): "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת", ולשון "מלא" שבוע זאת, משמע ששבעת ימי המשתה צריכים להיות מלאים, ולכן לא אומרים על היום הראשון "מקצת היום ככולו".

אולם הוא עצמו סתר את הראייה הזו מתוך הנאמר כאן, שהרי לגבי נזיר גם כתוב ביטוי דומה (במדבר ו, ה): "עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'", ובכל זאת אין צורך בחודש שלם מיום ליום, אלא אומרים ביום השלושים "מקצת היום ככולו".

בשו"ת דברי שלום (אבן העזר חלק ב סימן כו) מאריך בעניין זה, ומסקנתו שאין סופרים שבע יממות שלמות לימי המשתה, אלא רק עד סוף היום השביעי.