|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
כגון כרוב ופולים ובשר טרוף אסור – כרוב
"רבי יהודה אומר: חמין שהוחמו כל צורכן מותרין, מפני שמצטמק ורע לו. ותבשיל שבישל כל צורכו אסור, מפני שמצטמק ויפה לו, וכל המצטמק ויפה לו, כגון כרוב ופולים ובשר טרוף אסור, וכל המצטמק ורע לו מותר" (שבת, לח ע"א).
שם עברי: כרוב עלים שם באנגלית: Kale שם מדעי: Brassica oleracea var. Acephala
לריכוז המאמרים שנכתבו על הכרוב הקש/י כאן.
נאמר בתוספתא (שבת, ליברמן, פ"ב י"ד): "השכח תבשיל על גבי כירה וקדש עליו היום בשוגג יאכל במזיד לא יאכל. במי דברים אמורים בתבשיל שלא בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן, אבל תבשיל שבשל כל צרכו וחמין שהוחמו כל צרכן הרי אילו מותרין. רבי יהודה אומר חמין שהוחמו כל צרכן הרי אילו מותרין מפני שרע להם. אבל תבשיל שבשל כל צרכו כל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופול ובשר טרוף אסור, וכל המצטמק ורע לו מותר". מפרש רש"י (שבת, לז ע"ב): "מצטמק - מתמעט וכויץ (ד"ר מ. קטן: "רישטריינ"ט" (restreint) = מתכווץ, מצטמצם) לשון שדים צומקין (הושע ט), כמו שאתה אומר בלשון צווי נצטוה, ובלשון צדק נצטדק, וכן כל תיבה שראש יסודה צד"י, כשהיא מתפעלת - נותן ט' אחר צד"י". בפרושו של הפועל "מצטמק" דנו בעיקר האחרונים (ראו סקירה בפורום "אוצר החכמה" כאן) כאשר ציר הדיון הוא האם "מצטמק" הוא מתכווץ או מתייבש. בין כך ובין כך ברור שהדרך העדיפה לאכול כרוב היא על ידי בישול הגורם להצטמקותו (או התייבשותו) כתוצאה מאיבוד נוזלים(1).
(1) מעבר לשלב בישול מסויים או במאכלים בהם יש צורך ברוטב, תוספת הבישול עלולה לגרום לנזק ואולי זו כוונת רבינו חננאל (שבת, לז ע"ב): "הא דאמר רב נחמן בר יצחק מצטמק ויפה לו אסור מצטמק ורע לו מותר. כללא דמילתא כל דאית ליה מיחא מצטמק ורע לו הוא בר מתבשילא דליפתא דאע"ג דאית ליה מיחא מצטמק ויפה לו הוא כו'. האי כללא לגבי רב ושמואל אמרה ולית הלכתא אלא כר' יוחנן דהא סייעיה ר' עקיבא ממישן לרב אשי. לפדא דייסא ותמרי מצטמק ורע לו מותר". "מיחא" הוא כנראה הרוטב ומדובר בתבשיל שיש עניין לשמור עליו.
|
