מהן ההגבלות על חכמים?

הרב דב קדרון

נזיר כא ע"ב

בגמרא נאמר שבעל שמפר את נדר אשתו אינו עוקר אותו לגמרי (כשם שהחכם המתיר את הנדר עוקרו למפרע ונחשב כאילו מעולם לא נדר), אלא רק "חותך" אותו מכאן ולהבא. כלומר שלשון "הפרה" אין משמעותה עקירה של דבר מעיקרו.

על פי זה ביאר החתם סופר (תורת משה פרשת וזאת הברכה) שבפסוק (תהלים קיט, קכו): "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", המלמד שיש כוח ביד חכמים להפר תורה לפי שעה לשם שמים (כמו שאמרו בברכות נ"ד ע"א), יש שני תנאים המגבילים את כוחם של חכמים:

1. "עת", מותר לחכמים להפר את התורה לשם שמים רק באופן זמני, לעתים ושעה, אבל לא לעקור מצוה לגמרי באופן קבוע לעולם.

2. התנאי השני הוא: "הפרו תורתך", שמותר להם להפר, אבל לא להסיר תורתך ח"ו, היינו עבודה זרה או אפיקורסות, כי הדברים הללו נחשבים כהסרה ועקירה של כל התורה, כמו שכתוב (דברים י"ג ו', ורש"י) לגבי נביא המסית לעבודה זרה: "כי דבר סרה", כלומר דבר המוסר לגמרי, אבל ב"הפרו" תורתך ההיתר הוא רק לחתוך מבחוץ ולהשאיר את השורש קיים.