משה רבינו יש רק שניים / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

סוטה יב ע"א

וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

ישנם כאלו אברכים שהם צדיקים מבטן ומלידה. ישנם רבנים קדושי עליון שלא ניתן לדמיין שנוכל להיות כמוהם. אז האם להרים ידיים? האם זה אומר שאנחנו אולי צריכים להנמיך ציפיות מעצמנו ולצאת מתוך נקודת הנחה שמשה רבינו, לדוגמה, זו תופעה שלא תחזור על עצמה, בוודאי לא אצלנו?

תשובה לשאלה זו מנסח רבי ישראל מגור בעל ה'בית ישראל' (מובא בספר אוצר אפרים, ויקרא ב, פרשת תזריע עמ' תשסד ששמע ממחותנו), מתוך הפרטים החדשים שהגמרא בסוגייתנו מביאה על סיפור הקידושין השניים של עמרם ויוכבד, הוריו של משה.

שכן, על דברי הגמרא הללו שמייחסים את הפסוק (שמות ב, א) "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", לעמרם ויוכבד, שואל הבית ישראל: וכי לא היה ראוי שנדע מכך? האם לא מן הנכון שתפרט התורה ותכתוב שמדובר בגדול הדור?

זאת במיוחד לאור העובדה שהמעשה הזה היה בעל השפעה חריגה על עם ישראל, כפי שאומרת הגמרא בסוגייתנו, שכן בעקבות העובדה שעמרם החזיר את יוכבד, הלכו כל עם ישראל והחזירו את נשותיהן לאחר שגירשו אותן בעקבות מעשה הגירושין שלו. זהו לכאורה אירוע משמעותי שיש בו לא מעט מסרים שאנו יכולים לקחת לחיינו, ולכאורה היה מן הראוי שהתורה תפרוט בדבריה במי ובמה המדובר.

תשובתו של הבית ישראל חריפה ונוקבת.

לו הייתה התורה מפרטת מי היו הוריו של משה רבינו, אומר הבית ישראל, היה כל אחד חושב בליבו "מה הפלא שמזיווג קדוש כזה נולד מושיען של ישראל, זה הרי ברור", ובכך פוטר את עצמו מלנסות ולהיות בעצמו מושיען של ישראל, שהרי הוריו שלו אינם עמרם ויוכבד.

לכן מעלימה התורה את שמותיהם של הורי משה, בכדי שכל אחד מאיתנו 'ישלים את החסר', ואולי אפילו יוכל ביום מן הימים להכניס במשבצת זו את שמו שלו, או אולי את שמות הוריו. כי לידת משה איננה היסטוריה, היא ההווה ששייך לכל אחד מאיתנו.