יש הרואים לשבח ויש הרואים לגנאי / רפי זברגר

נזיר כח ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את המשנה בעמוד א' המסיימת את דיני הפרת הנדרים לאשה ועוסקת בזמן המכסימלי שבו הבעל יכול להפר.
נזרק עליה אחד מן הדמים - אינו יכול להפר,
אם אשה נדרה נזירות וכבר סיימה את ימי נזירותה ואף הביאה קרבנות טהרה (חטאת, עולה ושלמים) שחטו את הקרבנות ואף זרקו את הדם על המזבח, פוסק תנא קמא שמזמן הזריקה הבעל כבר אינו יכול יותר להפר נזירות אשתו. מסבירה הגמרא כי תנא קמא סובר שלאחר זריקת הדם כבר מותר לאשה לשתות יין, ולכן אין יותר ''עינוי נפש'' ומשכך, הבעל אינו מורשה להפר.
רבי עקיבא אומר: אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות - אינו יכול להפר.
רבי עקיבא חולק על תנא קמא וסובר כי כבר מזמן השחיטה הבעל אינו מורשה להפר. הגמרא מעמידה כי מדובר בקרבן חטאת, ואם הבעל יפר לא יוכלו יותר לזרוק את הדם, ואז גם האימורים לא ייזרקו על המזבח והבשר לא ייאכל לכוהנים. ומשום ''הפסד קודשים'' זה סובר רבי עקיבא כי אין להתיר לבעל להפר כבר מעת שחיטת הקרבן (חטאת).
במה דברים אמורים - בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה - יפר, שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת;
מסייגת המשנה ופוסקת לדעת כולם (תנא קמא ורבי עקיבא) כי הרישא מדברת אך ורק בקרבנות טהרה עם סיום הנזירות, אך אם האשה נטמאה בטרם מלאו ימי הנזירות ומביאה קרבנות טומאה (חטאת העוף, עולת העוף וכבש לאשם), הרי שהבעל יכול להפר גם אחרי זריקת דמים של קרבנות אלו, כיוון שעדיין היא תצטרך להתחיל שוב את ימי נזירותה, וכמובן שזהו עינוי נפש המתיר לבעל להפר את הנזירות.
רבי אומר: אף בתגלחת הטהרה - יפר, שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת.
רבי יהודה הנשיא (ויש גורסים רבי מאיר) חולק גם על תנא קמא ובוודאי על רבי עקיבא וסובר כי גם לאחר זריקת הדם הבעל יכול להפר, כיוון שעדיין יש עניין של ''דברים שבינו לבינה'' עקב חיוב תגלחתה של האשה ושריפת כל השערות תחת דוד השלמים. הגמרא תסביר מהו שורש המחלקות, יובא מיד בהמשך המאמר.
 

הנושא

במה דברים אמורים - בתגלחת טהרה, אבל בתגלחת טומאה - יפר, (מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מנוולת); ורבי מאיר אומר: אפילו בתגלחת טהרה יפר, מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת.
הגמרא מצטטת את שני הדינים במשנה שעסקו בהגדרת ''דברים שבינו לבינה'': תגלחת טומאה יכול להפר כיוון שעדיין האשה צריכה להיות נזירה לאחר קרבנות הטומאה ויש דברים שבינו לבינה, ובדעת רבי מאיר (גרסת המפרש במשנה, וכאמור יש גורסים רבי) שאפילו בתגלחת טהרה לאחר זריקת הדם הבעל עדיין יכול להפר כיוון שגם בנקודת זמן זו יש ''דברים שבינו לבינה'' בנושא תגלחת האשה – לא נעים לבעל לראות את אשתו מגולחת.
ותנא קמא? אמר לך: אפשר בפאה נכרית.
תנא קמא חולק על רבי מאיר (רבי) וסובר כי תגלחת לבדה אינה מהווה ''דברים שבינו לבינה'', כיוון שיש ''פתרון'' למצב של אשה מגולחת והיא לשים פאה נוכרית (עשויה משערות נשים אחרות). ואם אמנם תשים פאה נוכרית, הרי שלא תתנוול בעיני בעלה.
ורבי מאיר סבר: בפאה נכרית, איידי דזוהמא לא ניחא ליה.
רבי מאיר חולק וסובר כי זה איננו פתרון מקובל על הבעל (או לפחות על חלק מהבעלים). שהרי מדובר בשערות אישה זרה, ויש הרואים גם בכך דבר לא ראוי. משכך, לפי רבי מאיר עדיין יש דברים שבינו לבינה גם בשלב זה ולכן יכול הבעל להפר.
יש המסבירים (הרא''ש ועוד) כי הסיבה היא שקשה לסרק פאה נוכרית, ובגלל זה ''תתנוול'' האשה. 
 

מהו המסר

למדנו היום מחלוקת מעניינת לגבי מבט על ''פאה נוכרית''. האם הדבר מהווה ''פתרון'' לשער קצר של האשה, או שמא אינו ראוי ואין הוא פותר את בעיית ניוול האשה (הנובעת מהתגלחת בה היא מחויבת לאחר סיום ימי הנזירות).
זוהי דוגמא יפה לשני מבטים הפוכים של אנשים. אותו פיתרון, אותו מצב – יש הרואים בו לשבח ויש הרואים אותו לגנאי. ואמנם סוגיא זו מהווה מחלוקת בין קהילות שונות בעם, יש הרואים בפאה נוכרית כיסוי ראוי ונכון, ויש הרואים בכך כיסוי שאינו הולם.
נסכם ונאמר כי כדאי לדעת ולזכור שלא כל היפה והנכון אצלנו, הוא גם יפה ונכון אצל הזולת.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]