כל אחד והכישורים שלו / רפי זברגר

גיטין סא ע"א
 

הקדמה 

בהמשך לתאור תקנות שונות של חכמים למדנו במשנה בדף נ''ט את התקנה הבאה: ; עני המנקף בראש הזית - מה שתחתיו גזל, מפני דרכי שלום. מדובר בעני החובט בזיתים שנשארו על העצים מדין שכחה (אם בעל הכרם שכח למסוק את הזיתים, מותר לעני לקחת אותם) או מדין פאה (בעל הכרם חייב להשאיר בצידי הכרם מקומות שאינו מסיק מלכתחילה, כדי שהעניים יוכלו לקחת אותם), וחלק מן הזיתים שהעני חבט נפלו על האדמה. קובעת המשנה בדעה זו, כי הזיתים שייכים לאותו עני, ואין לעני אחר (או לכל אדם שאינו עני) רשות לקחת את הזיתים מפני דרכי שלום. כדי שלא יבואו לריב ולהתקוטט ביניהם, קבעו חכמים ''כללים'' המונעים ריב ומדון. רבי יוסי חולק על תנא קמא (חכם במשנה ללא נקיבת שם נקרא תנא קמא) וסובר כי עני הלוקח מן הזיתים הנופלים הללו, עובר על איסור גזל גמור, ולא רק מפני תקנת חכמים. 
 

הנושא

הגמרא בדף שלנו ממשיכה לדון בנושאים אלו, ומסבירה כי גם לפי דעת רבי יוסי, אשר קבע במשנה כי מדובר בגזל גמור, אין זה אלא גזל באיסור חכמים. לא מדובר באיסור גזל מהתורה, שאם אדם עובר על איסור תורה הוא ''פסול לעדות'' (רש''י), אלא ''רק'' באיסור גזל של חכמים. מוסיפה הגמרא וקובעת: אם ליקט ונתן ביד – הרי זה גזל גמור. יש דרגה נוספת: אם העני כבר ליקט את הזיתים בידו ואח''כ נפלו על הארץ – במקרה זה, מדובר בגזל ממש מהתורה, שהרי ברגע שהעני החזיק אותם בידיו, הם הפכו להיות שלו, וכל מי שלוקח אותם לאחר מכן, הריהו גוזל ממש מהתורה.
הגמרא מספרת סיפור: רב כהנא הגיע לעיר המכונה הוּצֵל. ראה אדם שהיה זורק מקלות על עץ דקל, על מנת להשיר פירותיו, הלך רב כהנא ולקח מן התמרים שנפלו על האדמה. אמר לו אותו אדם: התמרים הללו שאתה לקחת, היו כבר בידי (לפי מה שקבעה הגמרא לעיל, במקרה זה מדובר באיסור גזל מן התורה). ענה לו רב כהנא, אני מבין שאתה בן המקום בעיר הוצל, מקומו של רב יאשיה. באותו זמן, נפטר כבר רב יאשיה, אך ''תורתו'' עדיין ''חיה ונושמת''. על כך קרא רב כהנא: וצדיק יסוד עולם (משלי, י', כ''ה). כלומר – הצדיק גם לאחר מותו, הניח יסודות איתנים הנשמרים ונזכרים כל הזמן.
 

מהו המסר

אדם העושה בחיו ''מעשים משמעותיים'', הם נשמרים, נזכרים ונלמדים אפילו לאחר מותו. רבי יאשיה בעיר הוּצֵל , לימד הלכות מסוימות, שנשארו טבועים וזכורים בקרב אנשי המקום, גם בקרב אנשים ''פשוטים'', ומיושמים הלכה למעשה גם בדורות הבאים.
כל אדם צריך לשאוף לבצע מעשים משמעותיים בחיו, יכול להיות במישורים שונים ומגוונים, כל אחד לפי כישוריו ויכולותיו. אדם המוכשר לצייר, אל ''יבזבז'' את חיו, אלא ישקיע ויעסוק בתחום זה, וכן, אדם המוכשר בכתיבה, אל "יתן לחיים לעבור" ללא מימוש פוטנציאל זה, וכן הלאה על זה הדרך, בכל תחום ותחום. אנשים החושבים שאין הם מוכשרים לעשות וליצור דברים חדשים, חייבים לנסות ולגרות את עצמם – להרבה מאוד אנשים תהיה הפתעה מאוד נעימה בגילוי יכולות וכישורים שהיו טמונים מתחת לפני השטח, ועתה – יוצאים לאור באופן מרשים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]