שקר מתודי / רפי זברגר

נזיר לח ע''ב - לט ע''א
 

הקדמה 

למדנו במשנה מחלוקת תנאים על מה מתחייבים בשתיית יין ומוצרי הגפן לנזיר:
חייב על היין בפני עצמו, ועל הענבים בפני עצמן, ועל החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים בפני עצמן; רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג.
חכמים סוברים כי על כל אחד ממוצרי הגפן עוברים בלאו נפרד. אם שתה יין (רביעית לחכמים, או זית לרבי עקיבא) ואכל כזית ענבים, חייב על 2 מלקויות, וכן ביחס לחרצנים (גרעינים לדעת רבי יוסי) וזגים (קליפות לדעתו).
לעומתם סובר רבי אלעזר בן עזריה ביחס לחרצנים וזג שאינו מתחייב על כל אחד בפני עצמו, אלא אם אכל שני חרצנים וזג יחדיו. יש מחלוקת האם הזג צריך להיות של אותם חרצנים או יכול להיות גם מעינב אחר. 
 

הנושא

אביי: אכל חרצן - לוקה שתים, אכל זג - לוקה שתים, אכל חרצן וזג - לוקה שלש;
אביי סובר כי אדם העובר על איסורי אכילה בנזיר לוקה לאו כללי נוסף של: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. ולכן אם אכל חרצן או זג בפני עצמו לוקה שתיים, על הלאו של החרצן או הזג וכן על הלאו ''מכל אשר עשה'', וכן אם אכל חרצן וזג יחדיו לוקה שלש, על שני הלוואים הללו ועל ''מכל אשר יעשה''.
רבא אמר: אינו לוקה אלא אחת, שאינו לוקה אלאו שבכללות.
רבא חולק על אביי וסובר כי לא עוברים על לאו ''מכל אשר יעשה'' כי הוא ''לאו שבכללות'' – לאו הכולל מספר איסורים תחתיו, ואין לוקין על לאו כזה.
מקשה רב פפא על אביי מהברייתא הבאה:
מתיב רב פפא, רבי אליעזר אומר: נזיר שהיה שותה יין כל היום - אינו חייב אלא אחת, אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת, אכל ענבים לחים ויבשים, חרצנים וזגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה - לוקה חמש; אי הכי, לילקי שש, אחת על מכל אשר יעשה.
רבי אליעזר פוסק בברייתא כי נזיר האוכל חמשה סוגים של מאכלים ושתיה האסורים עליו לוקה חמש מלקויות. הדוגמא למאכלים האסורים שהוא מביא: ענבים לחים, ענבים יבשים (צימוקים), חרצנים, זגים, מיץ סחוט מענבים. ומכאן מקשה רב פפא, לפי אביי אדם זה היה צריך להיות חייב על שש מלקויות, חמש הנזכרות וכן על הלאו ''מכל אשר יעשה''.
תנא ושייר.
עונה הגמרא תשובה ידועה במקרים אלו: אמנם חייב גם על לאו ''מכל אשר יעשה'' אך הברייתא לא פירטה את כל הלאווין שאדם זה עובר.
מאי שייר דהאי שייר?
השאלה המתבקשת לתשובה זו: אם שייר בברייתא, לא ייתכן ששייר רק לאו אחד, אחרת היו מפרטים גם אותו. ולכן אנו ''מחפשים'' לאו נוסף שהברייתא לא פירטה אותו.
שייר אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (שם ל', ג')
זהו הלאו כללי של אדם הנודר נדר ולא מקיימו: ''לא יחל דברו'', אשר גם עליו עוברים, וזהו הלאו הנוסף שאינו נכתב בברייתא, בנוסף ללאו של ''מכל אשר יעשה'' לדעתו של אביי.
אי משום האי לאו שיורא הוא, כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי, לא יחל דברו איתיה בנדרים.
דוחה הגמרא ואומרת כי הברייתא לא מונה לאווין שאינם שייכים ספציפית לנזיר, ומכיוון שהלאו ''לא יחל דברו'' שייך בכל הנדרים, אינו צריך להיות כתוב בברייתא זו. אם כן, חוזרת קושייתו של רב פפא על אביי מהברייתא הנ''ל.
אמר ליה רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר דבין הביניים!
רבינא אומר לרב אשי תשובה על קושיית רב פפא על אביי ומסביר כי ה''לאו המשויר'' בברייתא הוא לאו של ''בשר הענבים'' הנמצא בין החרצן והזג, אותו כבר הזכרנו לעיל (ל''ד:). בלשון הגמרא נקרא לאו זה ''בין הביניים''.
אם כן, ישנם שני לאווין שלא הוזכרו בברייתא, ואמנם לפי אביי עוברים גם על לאו של ''מכל אשר יעשה''.
תשובה זו על אביי ''מעבירה את הכדור'' לרבא, ועכשיו קשה עליו: אם אמנם לא עוברים לדעתו על לאו של ''מכל אשר יעשה'', מדוע הברייתא לא פירטה את הלאו הנוסף היחיד, לאו של ''בין הביניים'' (בשר העינב)?
אלא אמר רב פפא: לא תניא מידי חמש.
עונה רב פפא בעצמו על ה''קושיא הנסתרת'' על רבא (לא כתובה במפורש בגמרא, אלא מסיקים זאת מתוך התשובה לאביי), כי באמת לא נכתב בברייתא שעוברים על חמשה לאווין, אלא נאמר רק כי לוקים, ללא ציון מספר הלאווים שלוקים עליהם. לפי אביי באמת צריך למנות עוד שני לאווין, ולפי רבא מוסיפים רק לאו אחד.
והא אותביה חמש, ומאחר דלא תניא חמש, מאי טעמא אותביה?
הגמרא תמהה על רב פפא, שהוא בעצמו הקשה על אביי, והוא זה שאומר עתה שלא כתוב בברייתא מניין הלאווין שעוברים עליהם. שואלת הגמרא את רב פפא: אם לא כתוב, מדוע הקשית קושייתך על אביי?
אמר רב פפא, אנא סברי: לאו גמרא היא בידיה והדר ביה, ולא ידענא דגמרא היא בידיה ולא הדר ביה.
תשובת אביי באמת מוזרה ומיוחדת. כדי להבינה יותר טוב נקרא את פירוש התוספות במקום:
לכך בדיתי מלבי והוספתי על לשון הברייתא חמש, ולהקשות לאביי לראות אם מדעתו אמרה למימרא דידיה דאז בקל יחזור מדבריו ולא ידחוק לתרץ הברייתא לדבריו, ולא ידענא דגמרא הוה בידיה ואותבינן ולא הדר ביה, ולכך בחנתי דגמרא הוה בידיה.
רב פפא עשה "בוחן אמינות" על סברתו של אביי. רב פפא חשב כי אין לאביי מסורת אבות כי עוברים על לאו ''מכל אשר יעשה'', ולכן ''סיפר'' לו כי בברייתא כתוב שעוברים על חמשה לאווין, ואז יקשה על אביי והוא יחזור בו מסברתו. אך אביי ''עמד במבחן'' והוכיח כי אמנם מקור דעתו הוא ממסורת אבותיו, ולכן ''עשה כל מאמץ'' לתרץ את הקושיא, ואמר כי הברייתא כנראה סוברת ''תנא ושייר'' ולכן לא מנתה את הלאו של ''מכל אשר יעשה''
 

מהו המסר

''טכניקה'' זו של רב פפא נראית על פניו קצת בעייתית. כיצד הוא הרשה לעצמו לבדות מליבו נוסח ברייתא שלא כתובה באמת. יש לומר שהוא כנראה סובר כי מותר לנהוג כך. לשם ''גילוי האמת'' מותר לשקר מעט, ובאופן זמני (הוא הודה בסוף שלא כתוב המספר בברייתא), ואם הושגה המטרה (בירור האמת) מספרים כי השקר היה זמני, ומתודי בלבד. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]