האם מותר ליהודי לגלח זקנו?
הרב דב קדרון
נזיר מ ע"א
בגמרא מבואר שתגלחת של מצווה, כגון של נזיר בסוף נזירותו, חייבת להתבצע בתער, ולא באמצעות חומר כימי המשיר את השער.
מכאן למד בנו של הנודע ביהודה (מהדורא תניינא - יורה דעה סימן פא) שמותר להשתמש בחומר כימי המשחית את שער הזקן, ואין בזה איסור של השחתת פאות הזקן, כי הכלל הוא שכל פעולה שלא נחשבת גילוח של מצווה אין בה חיוב בפאות הזקן, כי "גבי פאות זקן אינו חייב אלא דוקא בגילוח שיש בו השחתה, וצריך להיות תרתי לריעותא: שיהיה נקרא גילוח וגם יהיה בו השחתה".
בעניין גילוח הזקן, אחד מתלמידי החתם סופר כתב תוכחות גדולות על אותם יהודים שמגלחים את זקנם, ונוהגים בניגוד לתורה. אולם החתם סופר (שו"ת חלק א סימן קנט) ענה לו: "לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה", כי אין בזה איסור של הליכה בחוקות הגוים, והוא דבר שלא נמצא בש"ס ופוסקים וגם לא בשום ספר שיהיה הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן, כי אז בתקופת חז"ל, גם כל האומות היו מגדלים זקניהם, ואמנם לפי חכמי המקובלים, על פי תורת הנסתר אסור לגלח את הזקן, אבל בחוץ לארץ גם לפי שיטתם מותר, כפי שהעידו על ר' מנחם עזריה זצ"ל, בעל עשרה מאמרות, אבי המקובלים, שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה אחת.
אולם יש פוסקים (בעיקר מקרב החסידים ומובאים דבריהם בדרכי תשובה יו"ד סימן קפא ס"ק יז), שחולקים על החתם סופר, וסבורים שאסור לגלח את הזקן מכמה טעמים.
