מה יחס היהדות לגידול זקן?
הרב דב קדרון
נזיר מא ע"א
איסור גילוח הזקן ליהודי חל רק כאשר מדובר בפעולה של השחתה, שמבוצעת על ידי תער. גילוח שאין בו השחתה מותר. אולם באיסור שנאמר לכוהנים בתחילת פרשת אמור כתוב (ויקרא כא, ה): "וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ", ולא נזכרת דווקא פעולת השחתה. על פי דברי הרמב"ם בס' המצות (סי' מ"ד) ובמורה נבוכים (ח"ג פל"ז) שגלוח הזקן היה קשוט ותיקון לגלחי עכו"ם וכומריהם, כתב בעל הכתב והקבלה (ויקרא כא, ה) ש"בכוונה אמר הכתוב בכהנים לשון "לא יגלחו" לחוד, להורות אזהרה יתרה על כהני ה'" לאסור עליהם אפילו גילוח שאין בו השחתה, לפי שהוא חוק כהני אליל.
אמנם מהגמרא כאן הקשה עליו הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן י), כי כאן מוכח שאין הבדל בין כהנים לישראלים בעניין זה.
הוא מזכיר בדבריו גם את דברי מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות הראיה ח"ב סימן תסו), אשר כתב כדלהלן:
וסוּפּר שנשאל הגר"ח מוואלאזין בעת חפיפת זקנו בערב שבת קודש, מאחד מצדיקי תלמידיו: "רבי זוהר", והשיבו: "עיין בזוהר שלי". ובפתוח התלמיד הנ"ל הזוהר, מצא שכתוב בגליון על המאמר "וי למאן דאושיט ידוי בדיקנא" (נשא קל) תיבה אחת: "בתער", והכוונה גלויה, שהיא על שליחות יד באופן האסור, כמו "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו". ומכל מקום ראוי להודות, שהחוש הישראלי ביופי מסכים לגידול הזקן, ומתוך כך הוא מנהג כשר במקום שנהגו להחמיר.
