לא להזדרז לומר דברים לא טובים / רפי זברגר

גיטין עה ע"א
 

הקדמה 

בהמשך לדיון על תנאים בגט, מנסה הגמרא ללמוד ולהשליך על תנאים בגט, מתוך מקור דיני תנאים בתורה, הנלמדים מ''תנאי בני גד ובני ראובן''. כזכור, בעת כניסת בני ישראל לארץ, לאחר ששהו במדבר ארבעים שנה, ביקשו שנים וחצי שבטים – גד, ראובן וחצי מנשה, להישאר לגור בעבר הירדן המזרחי, ולא להיכנס לתוככי הארץ. לאחר דין ודברים בין השבטים האלו למשה, הותר להם לשבת במקום בו חפצו, אבל נקבעו תנאים לכך, כמתואר בפסוקים הבאים: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ.
התנאי היה: הצטרפותם של ''לוחמי שנים וחצי השבטים'' בכיבוש הארץ. אנו לומדים מפסוקים אלו מספר ''כללי תנאים'':
1) תנאי כפול – יש לכפול כל תנאי ולומר: אם יתקיים התנאי, יקוים גם המעשה, אך אם לא יתקיים – המעשה לא יקוים.
2) תנאי קודם למעשה – יש להקדים את התנאי ולומר אם יתקיים כך וכך – אז ייעשה כך וכך, אך לא ההיפך.
3) הן קודם ללאו – לאחר שלמדנו בכלל הראשון שיש לכפול את התנאי, אנו למדים שיש להקדים את ה''תנאי החיובי'' [קיום התנאי] לתנאי השלילי [אי קיום התנאי]
  

הנושא

החכם שמואל התקין תקנה בגט של שכיב מרע [אדם גוסס לפני מותו]. הרוצה לתת גט לאשתו כשהוא גוסס, כדי שלאחר מותו תהיה מגורשת ולא אלמנה, ומבקש להתנות את חלות הגט, רק אם באמת ימות, צריך לומר בלשון הזאת: אם לא מַתִּי לא יהא גט, ואם מַתִּי – יהא גט. כלומר: הגט לא יחול אם לא אמות, אך אם אמות – הגט יחול. הגמרא מסבירה נוסח זה על פי מספר כללים:
1) אדם מקדים את התנאי ''אם לא ימות'' לתנאי ''אם ימות'' כיוון ש:לא מקדים איניש פורענותא דנפשיה – כשאדם צריך לציין שני דברים חילופיים, דבר טוב ודבר רע, הוא מקדים ואומר את הדבר הטוב.
2) יש להקדים את התנאי למעשה כפי שלמדנו בכלל השני לעיל, לכן התנאים קודמים (אם לא מַתִּי / אם מַתִּי ) למעשה (יהא גט / לא יהא גט)
רבא ''מתקיף'' את תקנת שמואל על פי הכלל השלישי לעיל, וטוען שאין להקדים את ''הלאו'' ל''הן'' ולכן לא ייתכן להקדים ולומר אם לא מַתִּי לפני התנאי אם מַתִּי. לאור קושיא זו מציע רבא ''תקנה משופצת'' באופן הבא:
אם לא מַתִּי לא יהא גט, אם מַתִּי יהא גט אם לא מַתִּי לא יהא גט. בתקנה זו חוזרים פעמיים על המשפט: אם לא מַתִּי לא יהא גט פעם בהתחלה ופעם בסוף. זאת כדי ''לקיים'' את שני הכללים. אומרים בהתחלה כדי לא להתחיל בתנאי ''הגרוע'' המספר על האפשרות שהבעל ימות, לפי הכלל של לא מקדים איניש פורענותא דנפשיה, ואומרים בסוף כדי לקיים את הכלל של ''הן קודם ללאו''.
 

מהו המסר

אדם צריך ''לברוח'' מלהגיד על עצמו או על הסובבים אותו ''דברים לא טובים''. לכן אם בכל אופן יש הכרח לומר זאת, כמו בתנאים שהבעל עושה במקרים לעיל (בהם מצוין מה יקרה אם הוא ימות) – יש לאַחֵר כמה שניתן מלומר דברים אלו. קודם ידבר על האפשרות הטובה ( אם לא מַתִּי), ורק אחר כל יזכיר את האפשרות ה''לא טובה'' (אם מַתִּי)
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]