לא כל דבר תלוי בנו / רפי זברגר

גיטין עו ע"א
 

הקדמה 

במסגרת הדיון על תנאים בגט, נתמקד היום בתנאים שאינם מעכבים את חלות הגט. כלומר, למרות שהבעל מתנה את הגט בקיום תנאים מסוימים, הגט יחול למרות אי קיום התנאי.
  

הנושא

הגמרא מצטטת תוספתא (משנה חיצונית) הדנה במקרים בהם הבעל התנה את קיום הגט בתנאים שהאשה צריכה לקיים:
הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא (תטפלי באבא) שתי שנים, על מנת שתניקי את בני שתי שנים.
ישנם שלוש דעות [שהן בעצם שתי דעות, כמתואר בהמשך] להלכה, בשני המקרים הללו:
1. רבי מאיר – הגט חל בכל מקרה, ולא מתייחסים לתנאי. זאת כיוון שלא נתקיים הכלל הראשון שהוזכר בהקדמה לדף הקודם, המחייב לכפול את התנאי (אם תעשי כך – יהיה גט, ואם לא תעשי – הגט לא יחול).
2. חכמים – חולקים על הצורך בתנאי כפול (כנראה), וקובעים שאם האשה קיימה את התנאי הגט חל, ואם לא – אין גט.
3. רבן שמעון בן גמליאל (רשב''ג) – אין לך תנאי בכתובים (בתנ''ך) שאינו כפול.
ישנן שתי דעות חלוקות, האם רשב''ג התייחס לרבי מאיר או לחכמים :
a. מתייחס לרבי מאיר וחולק על הצורך בתנאי כפול. הוכחתו מכך שיש מספר מקומות בתנ''ך עם תנאי כפול, ולכן מפעילים את הכלל: ''שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים''. כלל זה מלמד אותנו, שאם יש מספר פסוקים המלמדים אותנו אותה הלכה, לא פוסקים אותה להלכה [כדי ללמוד – היה מספיק מקום אחד והיינו לומדים מכך לפי הכלל של ''בנין אב'' לכל התורה כולה]. לכן במקרים שלנו – למרות שאין תנאי כפול התנאי תקף, ואם לא קיימו את התנאי – הגט אינו חל. [לפי זה, דינו כמו חכמים]
b. מתייחס לחכמים, וקובע כי בעקבות מספר המקומות בתנ''ך אשר השתמשו בתנאי כפול, אנו למדים לכל התורה כולה שיש צורך בתנאי כפול [כמו רבי מאיר] (רש''י על המקום מסביר, שבכל אחד מהמקומות בהם צוין בתנ''ך תנאי כפול, הוא "מקרה מיוחד", ולכן לא מפעילים את הכלל "שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים")
בהמשך, מביאה הגמרא משנה הדנה בשני מקרים הדומים ל''מקרים שלנו'' (על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים), ואחר כך נוצר מצב בו אין אפשרות לקיים את התנאים (האבא מת, או הבן מת). הפסיקה שם לכאורה סותרת את הפסיקה לעיל: רבי מאיר אומר שהגט חל, וחכמים אומרים שהגט אינו חל.
• על הסתירה בדברי רבי מאיר, מתרצת הגמרא, כי במשנה השנייה אמנם היה תנאי כפול, ולכן הגט חל.
• על הסתירה בדברי חכמים, אומרת הגמרא, שהמשנה השנייה היא לפי שיטת רשב''ג, הסוברת : כל עכבה שאינה הימנה – הרי זה גט. כלומר, אם הסיבה לחוסר קיום התנאי לא תלוי באשה, כמו במקרים של המשנה השניה (האבא או הבן מתו) – לכן רואים את הגט כאילו שאין בו תנאי ולכן הוא חל.
 

מהו המסר

על התשובה של הגמרא בסתירה לכאורה בדברי חכמים ניתן להקשות: מה מעניין אותנו, האם העכבה תלויה בנו או לא, הרי אם יש תנאי בגט, התנאי חייב להתקיים, ואם אינו מתקיים – הגט לא אמור לחול?
מתוך העיקרון בתשובת הגמרא: ''כל עכבה שאינה הימנה – הרי זה גט'' אנו לומדים ''שיעור לחיים''.
לא כל דבר בחיים תלוי בנו. למרות שהבעל ביקש להתנות את הגט, ולא להחילו, אלא אם כן האשה תבצע מעשה X , למרות זאת, קובעת הגמרא שבמקרים מסוימים הגט יחול למרות הכול, כיוון שהאשה יכולה לטעון: הביאו לי את אבא, או את הבן ואקיים את התנאי. מסקנה: קצת צניעות וענווה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]