חיוב קיום מצווה מספק
הרב דב קדרון
נזיר מו ע"ב
נזיר בסוף נזירותו צריך לגלח את כל שער ראשו. מה יעשה נזיר קרח? הרש"ש מציע, על פי דעת בית שמאי, שנזיר קרח מעביר תער על ראשו, אף על פי שאין זו פעולת גילוח, כי הם דורשים מהפסוק (במדבר ו, כא): "זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר", שיש תורה אחת לכל הנזירים, שכולם מותרים בסוף נזירותם לשתות יין ולהיטמא למתים, גם מי שאין לו שער.
הוא מסביר שפעולת העברת התער על ראשו של הנזיר הקרח מתבצעת במצב שבו אין ברירה, כי אין לאדם כזה מה לגלח, בדומה לדעה המובאת ברא"ש במסכת סוכה (פ"ג סימן יד) שלמצוות ארבעת המינים ניתן לקחת פסולים במצב שבו אין לאדם כשרים, ואף לברך עליהם.
אמנם להלכה נפסק שלעולם אין מברכים על ארבעת המינים פסולים, אולם אם אין מינים כשרים נוטלים את הפסולים לזיכרון, כמו שמעיד בעל ספר עלי תמר (מסכת מגילה פרק ד הלכה ה) שבמלחמת העולם הראשונה לא היה להם בעיירה אלא ספק אתרוג ונטלו אותו בלא ברכה.
עוד הוא כותב שאם יש פרי שהוא ספק לימון ספק אתרוג – אזי מדין ספק דאורייתא חייבים ליטול אותו. כך הוא גם דוחה את דבריו של השאגת אריה (סימן לו) שכתב שבזמן הזה אין אנו חייבים במצוות כתיבת ספר תורה, מפני שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות, וספר תורה שאות אחת אינה מדויקת בו אינו כשר, אולם, טוען העלי תמר, שאפילו אם יש ספק בדבר, מכיוון שמדובר במצווה דאורייתא, יש עלינו חיוב לקיים את המצווה גם מחמת הספק.
