אנחנו מאמינים בני מאמינים
הרב דב קדרון
נזיר מח ע"א
נאמר בתורה (ויקרא כד, יח): "וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה", ומכאן שגם לבהמה יש נפש, ולכן היה אפשר לחשוב שכאשר אמרה התורה לנזיר (במדבר ו, ו): "עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא", שיהיה אסור לו להיטמא אפילו לבהמה.
כלומר: לכל בהמה, וכמובן לכל אדם ולכל יהודי יש "נפש", כי נפש הוא כוח רוחני חיצוני שכל אדם נולד איתו. אבל לא לכל יהודי יש "רוח" או "נשמה", כי אלו הם כבר עניינים יותר פנימיים שתלויים בדעת והכרה והבנה, שלא כל אחד זוכה להם.
ר' צדוק הכהן מלובלין (שיחת מלאכי השרת פרק ד) כותב שיעקב אבינו הוא הכולל כל נפשות ישראל, ולכן נקראו כולם על שמו, "ישראל". כלומר אצל יעקב אבינו היה הכוח הכולל של כל החיצוניות של כלל ישראל, ומכוחו הוטבעה אמונה בנפשות ישראל.
יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית, שהיא מבטאת את האמונה וההכרה גם בעת החושך, בהעדר חכמה והכרה ברורה, מכוח זה לכל נפש יהודי יש אמונה כללית שיש לעולם מנהיג ומשגיח. אמונה זו מוטבעת בנפש של כל יהודי, גם אם הוא עצמו לא מכיר בכך בשכלו באופן מודע.
לכן דווקא ליעקב הבטיח הקב"ה (בראשית כח,טו): "אנכי עמך ושמרתיך", ונאמר (שם מו,ד): "אנכי ארד עמך מצרימה", ולמדו חז"ל מזה (מגילה כ"ט א) שבכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם. כי השכינה ששורה עימנו בתוך טומאתנו, היא היא האמונה הטמונה בלב כל איש ישראל אף בעת היותו בתכלית המרחק מן השם יתברך, ודבר זה קיים אף בגלות, מכוחו של יעקב אבינו.
