יחס לאנשים שקופים / רפי זברגר

נזיר מח ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

לאחר שלמדנו במשנה בריש הפרק על חשיבות מצוות קבורת מת מצווה, דנה הגמרא במספר מקרים של שני בני אדם שבאופן עקרוני אסור להם להיטמא למתים, אך הותר להם להיטמא למת מצווה, מי מבין שניהם אמור להיטמא.
בשלהי הדף הקודם שאלה הגמרא:
עד כאן לא פליגי - אלא בכהן גדול ונזיר כי קא אזלי בהדי הדדי, אבל חד חד לחודיה - בר איטמויי אינון. מנא הני מילי?
למדנו מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים בנושא עדיפות בין כהן גדול ונזיר לעניין קבורת מת מצווה, ועתה שואלת הגמרא, מניין לנו בכלל שבכל אחד (כהן גדול או נזיר) מת מצווה דוחה את קדושתם, והם מחויבים להיטמא לו. 
 

הנושא

לאחר שלמדה הגמרא את מקור הדין לכהן גדול המחויב להיטמא למת מצווה שואלת הגמרא מהו המקור שנזיר יכול להיטמא למת מצווה, ומביאה את הברייתא הבאה:
דתניא: כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא (במדבר ו', ו') - שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר: וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ (ויקרא כ''ד, י''ח): ? תלמוד לומר: עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא , בנפש אדם הכתוב מדבר; רבי ישמעאל אומר אינו צריך, הרי הוא אומר: לא יבא, בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר, לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה;
בתחילת הברייתא ישנה מחלוקת מהיכן לומדים כי האיסור של טומאת נזיר למת לא שייך בבהמה אלא רק באדם.
בהמשך הברייתא מתייחס רבי ישמעאל לפסוק הבא בנזיר: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ (שם ז'). לכאורה פסוק זה מיותר שהרי בפסוק הקודם כבר למדנו כי אסור לו להיטמא על נפש מת, אם כן ברור שאסור לו להיטמא גם לאביו, אמו, אחיו ואחותו. ומכאן, דורש רבי ישמעאל דרשה מיוחדת על כל אחד מארבעת קרובים אלו. מ''אביו'' הוא לומד כי נזיר אינו נטמא לאביו, אך מותר לו להיטמא למת מצווה. (הברייתא אמנם ציינה כי דין זה נלמד מאביו ואמו, אך בהמשך לומד רבי ישמעאל דין אחר מהמילה ''אמו'').
הברייתא ממשיכה בלימוד דרש הלכתי ומסבירה מה למד רבי ישמעאל מהמילה ''לאחיו''. הגמרא משלימה לימודים אלו, ומציינת מה לומד רבי ישמעאל גם מהמילים ''אמו'' ו''אחותו'':
ולאמו - לגזרה שוה לכדרבי;
המילה ''אמו'' משמשת לגזירה שווה שעשה רבי בין כהן הגדול ונזיר, כפי שלמדנו כבר בעמוד א', שלשניהם מותר להיטמא לנזיר ולמצורע, למרות איסורם להיטמא למת.
ולאחותו - לכדתניא, דתניא: לאחותו - מה תלמוד לומר? הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ושמע שמת לו מת, יכול יטמא? אמרת: לא יטמא, יכול לא יטמא למת מצוה? תלמוד לומר: לאחותו, לאחותו הוא דאינו מיטמא, הא למת מצוה מיטמא.
המילה ''לאחותו'' לכאורה מיותרת בדיני נזיר, ולכן היא מלמדת אותנו דין קדימות מת מצווה גם למצוות עשה חשובות מאוד כמו פסח ומילה (שתי מצוות עשה יחידות עליהן יש עונש כרת למבטלן). שאדם ההולך למול את בנו או הולך לשחוט את קרבן פסח (יש המסבירים כי מדובר באדם אחד ההולך לקיים את שתי המצוות הללו), ונזדמנה לו מצוות קבורת מת מצווה, הרי שגם מצוות חשובות אלו נידחות מפני מצוות קבורת מת מצווה.  
 

מהו המסר

למדנו היום עוד נדבך נוסף בחשיבות קבורת מת מצווה. לא רק נזיר וכהן גדול, שהם אסורים אפילו בקבורת קרוביהם הותרו להיטמא לצורך מת מצווה, אלא גם מצוות עשה שביטולן גורם לעונש כרת החמור, הותרו בקבורת מת מצווה.
נוסיף הסבר מקורי לעניין מת מצווה המובא בספר חסידים אשר נכתב על ידי רבי יהודה החסיד:
אהוב לך את המצוה הדומה למת, מצוה שאין לה עוסקים. כאשר תראה מצוה בזוייה שאין לה עוסקים, כגון שתראה שבני עירך לומדים סדר מועד וסדר נזיקין, ואתה תלמוד סדר קדשים. ואם תראה שהם חוששים ללמוד מועד קטן [ופרק]‏ ומי שמתו מוטל לפניו- אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם.
רבי יהודה החסיד דורש כי מצווה לעסוק במצוות ''הדומות למת''. מצוות שאף אחד לא עוסק בהם, לא מעוניין להתקרב אליהם, כהגדרתו ''מצווה בזויה שאין לה עוסקין'', דווקא למצוות כאלו יש עניין מיוחד לעסוק בהן. הוא נותן דוגמא מלימוד בנושאים שאינם נלמדים בדרך כלל, אליהם מבקש רבי יהודה החסיד לשים דגש וללמוד דווקא אותם.
רבי יהודה החסיד למד עיקרון זה מן המצווה לקבור מת מצווה. שהרי אף אחד אינו עוסק בקבורתו, ובמצב שכזה מוטלת מצווה זו אפילו על נזיר וכהן גדול, וגם חובה לבטל מצוות עשה שיש בהן כרת כדי לקיימה.
המסר החשוב הנלמד מכאן הוא להיות רגיש לדברים ול''אנשים שקופים''. כמו שיש מצווה לעסוק בנושאים שאינם נלמדים, הרי שיש עניין עוד יותר גדול להתייחס לאנשים שבני אדם סביבתם לא שמים לב אליהם, לא מתייחסים אליהם והם כמו ''דבר שקוף''. דווקא אליהם, יש מצווה גדולה לשים לב, להתייחס בכבוד, ולא לעבור על פניהם כאילו אינם. כלשונו של רבי יהודה החסיד: אהוב את המצווה שאין לה עוסקים! 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]