לשמוע באמת / רפי זברגר

נזיר מט ע''ב
 

הקדמה 

נלמד את ראשיתה של המשנה בדף העוסקת בשיעורי המת המטמא את הנזיר. השיעורים אותם נפרט מטמאים את הנזיר במגע, במשא ובאוהל, ומחייבים אותו לשמור שבעת נקיים ולאחר מכן לגלח שערותיו. לבסוף הוא מביא קרבנות טומאה, ואז מתחיל את ימי נזירותו מחדש (סותר את הקודמים):
על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת,
כמובן שהמת עצמו מטמא, והגמרא אכן שואלת בתחילתה מה החידוש של דין זה (יורחב בגוף המאמר).
ועל כזית מן המת,
בשר המת אינו מטמא אלא אם כן שיעורו לפחות בכזית. שיעור יסודי זה הנוגע להלכות רבות נתון במחלוקת אחרונים. לפי ר' חיים נאה שיעורו עשרים ושבעה גרם, ולפי החזון איש שיעורו שלושים ושלושה גרם.
ועל כזית נצל,
נצל הוא בשר מת שנרקב ונימוח, אך עדיין יש בו לחלוחית. גם כזית מנצל מטמא את הנזיר והכוהן.
במקרה של ספק אם זהו נצל או לא, אומרת הברייתא המובאת בגמרתנו כי ניתן לבחון זאת על ידי קרישה - אם הוא נקרש מדובר בנצל, ואם אינו נקרש אינו אלא קרום וזיעה.
ועל מלא תרווד רקב,
תרווד הוא עפר המת לאחר שנרקב, התייבש והתפורר. בגמרא יש מחלוקת לגבי שיעור מלא תרווד, האם מדובר במלוא כף היד כולל אצבעות או כף היד ללא אצבעות. 
 

הנושא

תנו רבנן: אחר פטירתו של רבי מאיר, אמר להן רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנין הן, ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני בהלכות הן באין.
בקשתו של רבי יהודה מתלמידו צריכה לימוד. המפרש מסביר את המילה ''לקפחני'' – לנצחני. כלומר, רבי יהודה סבר כי מטרת תלמידי רבי מאיר בשאלותיהם היא ''לנצח''. אולי פחות ללמוד, פחות להבין, פחות לקבל ולשמוע, אלא יותר ''לנצח'', ומתוך כך דרש רבי יהודה שלא להכניסם לבית המדרש. (יש הסברים נוספים בראשונים).
דחק סומכוס ונכנס,
סומכוס היה מתלמידי רבי מאיר, שמע ככל הנראה את ההנחיה, אבל לא רצה לוותר על תורתו של רבי יהודה, ודחק את עצמו פנימה לתוככי בית המדרש. שאיפותיו גבוהות, ולא היה אכפת לו מה יגידו עליו. לאחר מות רבו, רצה להמשיך ללמוד ולגדול בתורה, ולכן נכנס לבית מדרשו של רבי יהודה, למרות האיסור הפורמאלי.
אמר להם: כך שנה לי רבי מאיר, על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת, ועל כזית מן המת.
הגמרא לא מספרת את הרקע לדברי רבי מאיר, אך כנראה דנו על דיני טומאת נזיר וכהן גדול, וסומכוס ציטט את משנתנו, אותה שנה להם רבי מאיר רבם (סתם משנה רבי מאיר). במשנתנו כתוב כי גם המת וגם כזית מן המת מטמאים.
כעס רבי יהודה ואמר להן, לא כך אמרתי לכם: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן? על כזית מן המת מגלח, על המת לא כל שכן!
רבי יהודה כעס על תלמידיו שהכניסו את סומכוס, תלמיד רבי מאיר למרות בקשתו המפורשת. הוא ''הוכיח'' להם כי תלמידי רבי מאיר אינם אלא "קנטרנים", שהרי לא ייתכן לגרוס במשנה גם כזית מן המת, וגם מת עצמו. שהרי אם כזית מן המת מטמא, בוודאי ובוודאי שהמת כולו מטמא. לכן גרסת רבי יהודה במשנה לא כללה את המילים ''על המת''.
על תמיהתו של רבי יהודה ביחס לגרסתנו מובאים מספר תשובות בגמרא, נצטט את הראשונה שבהם:
אמר רבי יוסי, יאמרו: מאיר שכב, יהודה כעס, יוסי שתק, תורה מה תהא עליה? אמר רבי יוסי: לא נצרכה, אלא למת שאין עליו כזית בשר.
רבי יוסי ''לא יכול לסבול'' מצב שבו נשאלה שאלה מפי רב חשוב ואין התייחסות ותשובה לדברים. אולי מעשה זה קרה לאחר הסיפור המובא במסכת שבת (לג:) שבו רבי יהודה שיבח את מעשיהם של אנשי רומי ששלטו בארץ באותה תקופה ורבי יוסי שתק. שם הוא שתק, אך כאן אמר את דברו, והעמיד את גרסת משנתנו במקרה של מת ללא בשר.
זו כוונת המשנה לומר, כי גם מת כזה מטמא, למרות היותו מחוסר בשר.
 

מהו המסר

• הרצון ''לנצח'' בדיונים ובוויכוחים מוכר מאוד. אנשים לא מעטים לא באמת רוצים להגיע אל שורשי העניין, לנסות לשמוע באמת ולהבין את שורש הנושא המדובר. כל רצונותם הוא לזכות בוויכוח, להראות כי דעתם היא הנכונה והדעה האחרת שגויה. במילה אחת – לנצח. עם אנשים כאלו אין טעם להיכנס לדיון. אין טעם לנסות ולהסביר להם מהי הסברה החולקת עליהם – הם ממילא לא ישמעו, ואין רצונם אלא ''לקנטר'' ו''לנצח''.
יהי חלקנו מאנשים אשר באמת מוכנים לשמוע, ללמוד ואף במקרים מסוימים להודות בטעותם.
• כמיהה אמיתית לשמוע ללמוד ולקלוט דברים חדשים אנו לומדים מדרכו של סומכוס. הוא לא ''נכנע'' לגזירה האוסרת אליו כניסה לבית המדרש. הוא לא קיבל את המצב שלא יהיה לו מקום תורה שבו יוכל ללמוד ולגדול בתורה וביראת שמים. איכשהוא הצליח לחדור פנימה ולשמוע את דרשת הרב.
יהי חלקנו מהאנשים הכמהים ללמוד, לגדול ולהתפתח בתורה וביראת שמים.
• לא ברור אם הייתה גרסה שונה לרבי יהודה במשנתנו, או שמא הגיע למסקנה כי הגרסה אינה נכונה, עקב סברתו החזקה (אם כזית מן המת מטמא, בוודאי שהמת כולו מטמא). אם נסבור כאפשרות השנייה, הרי לנו דרך מעניינת בלימוד של גדולים: אפילו אם כתובה במפורש הלכה, אך ''השכל הישר'' לא נותן לגרוס זאת, אזי מגיעים למסקנה כי הגרסה אינה נכונה.
יש לציין כי מסקנה כזאת יכולה להיאמר רק על ידי גדולי תורה, הרואים את המרחב והמכלול הכולל של הסוגיה.
• רבי יוסי אשר שתק במעשה דמסכת שבת, פה הוא לא הסכים לשתוק ולהשאיר את דברי רבי יהודה ללא התייחסות. לכן ניסה בכל כוחו להסביר את גרסתנו, ולומר כי יש חידוש גם בדין של טומאת כל המת.
יהי חלקנו מבין האנשים הדורשים טוב, ומנסים למצוא הסבר וטעם לכל דבר הנאמר מפי רבותינו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]