מהו מלאך המוות שבאדם?
הרב דב קדרון
נזיר נא ע"א
תוספות (ד"ה רקב) כותבים שבעקבו של אדם יש עובי בשר שאין בו חיות.
על פי זה ביאר הגאון הרוגוטשובי (צפנת פענח על הרמב"ם הלכות תרומות פרק ג הלכה א) את הנאמר באבות דרבי נתן (פרק לא) שכל אדם הוא מעין עולם קטן וכל מה שברא הקב"ה בעולם ישנו בכל אדם, ואחד הדברים שנזכרים שם הוא: "מלאך המות בעולם, מלאך המות באדם - זה עקביו של אדם". והרבה מפרשים נלאו להבין את כוונת הדבר, אבל הביאור הוא שבעקב יש בשר מת, וזהו מעין מלאך המוות המצוי בכל אדם.
הוא הוסיף שלעניין זה התכוונו חז"ל כשאמרו שהנחש הקדמוני הטיל זוהמה בחוה, והסבירו המפרשים שהוא זה שגרם ליצר הרע שיהיה מובנה בתוך המין האנושי, והכוונה היא שרק בגלל הנחש יש לאדם תאווה ונטיה לדברים שאינם נצחיים, כי כל מה שאינו נצחי אלא זמני שורשו ממלאך המוות, שהוא היצר הרע.
לעומת זאת התורה והיצר הטוב הם עניינים נצחיים, ותפקידו של האדם בחיים לנתב את רצונו לעבר העניינים הנצחיים הללו. בעניין זה הוא מביא את הסברו של הרמב"ם (מו"נ ח"ב פרק לא) לחשיבות העצומה של מצוות השבת, כי כל דעה, או רעיון אם לא יהיו להם מעשים שיעמידום ויפרסמום ויתמידום בין המון העם לנצח, לא ישארו, ושמירת השבת מורה על היותו של העולם נברא בידי הבורא ששבת ביום השביעי, לכן, כדי שיושרש הרעיון הזה לנצח, החמירה התורה מאוד מאוד בזה, וחייבה עונש סקילה למחלל שבת במזיד.
