ייחודיותו של כל אדם / רפי זברגר

נזיר נא ע"א-ע''ב
 

הקדמה 

ממשיכים עדיין לעסוק בנושא של טומאת מלא תרווד רקב , והגמרא מעמידה מספר תנאים לקיום טומאה מיוחדת זו. הנושאים שנידון בהם הינם פחות "נעימים" אך תורה היא וללמוד אנו צריכים.
נצטט מספר מאמרים שנכתבו במהלך הדף בנושא זה וננסה ללמוד מהם מסר לחיים. 
 

הנושא

תנו רבנן: איזהו מת שיש לו רקב? מת שנקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים - זהו מת שיש לו רקב, נקבר בכסותו בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים - זהו מת שאין לו רקב.
טומאה מיוחדת זו של רקב חלה רק אם גופו של אדם נרקב ללא תערובות של דבר אחר. לכן אם נקבר בתוך ארון של שיש או על רצפת אבנים, הרי שהשיש והאבנים אינם מתפרקים, והגוף נרקב לעצמו. אך אם נקבר עם בגדיו או בתוך ארון עץ או על רצפת לבנים, שהם גם מתפרקים (בגדים, עץ ולבנים) הרי שרקב האדם מעורב עם רקב הבגד או העץ או הלבנים, אזי אין טומאת רקב. מוסיף התוספות ומחדד הלכה זו:
ואפילו לקח ארבע או חמש תרוודין מן רקב שלו שבודאי יש כאן מלא תרווד מגוף המת טהור, כדאמרינן בפרק המפלת (נדה כז:) מה תחילתו דבר אחר נעשה לו גלגלין, משמע דבהא ליכא מאן דפליג שאם נתערב דבר אחר עמו בתחילתו אינו מטמא.
אומר התוספות שאפילו אם לקחו כמות גדולה של רקב מעורבת בדבר אחר, שבוודאי יש בכמות זו ''מלא תרווד'' של רקב גוף האדם, אין זה מטמא בטומאת רקב, כיוון שיש הלכה למשה מסיני שאם הרקב נוצר על ידי תערובת עם משהו חיצוני לגוף האדם, אזי אינו מטמא בטומאת רקב, למרות שבסך הכול יש שיעור מספיק מרקב האדם.
אמר עולא: אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות.
עולא מוסיף ופוסק כי טומאת רקב צריכה להיווצר מכל המרכיבים של גוף האדם: בשר, עצמות וגידים המחברים בין העצמות. אם אחד המרכיבים הללו חסר, לא נוצרת טומאת רקב.
אמר רב שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן: שני מתים שקברן זה עם זה - נעשו גלגלין זה לזה.
רב שמואל מוסיף בשם רבי יוחנן שהרקב חייב להיווצר מגוף האדם בעצמו, ללא עירוב עם גוף אדם אחר, למרות ששניהם בני אדם שנפטרו, הרי שבמציאות של עירוב גופות, לא נוצרת טומאת רקב.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: גזז שערו וקברו עמו - נעשה לו גלגלין.
מימרא נוספת בשמו של רבי יוחנן, נאמרה מפיו של רבה מלמדת אותנו דין נוסף הנקרא ''גלגלין''. משמעות המילה ''תערובת''. כפי שנאמר בדין הקודם, רקב הגופה חייב להיות ''עצמאי'', עד כדי כך שאפילו אם שער הראש של אותו מת נתלש ונקבר ביחד עם הגופה, הרי שכבר במצב זה יש ''תערובת'' של הגופה עם דבר חיצוני (למרות שמקור השערה הוא גוף הנקבר בעצמו) ולא נוצרת טומאת רקב.
בהמשך מתלבטת הגמרא אפילו במקרים והשער או הציפורן של האדם ''עומדים ליגזז'' אך עדיין מחוברים בעת הקבורה, האם גם במקרה כזה נאמר ''כל העומד ליגזז כגזוז דמי'' ונחשיב זאת כבר כ''גוף חיצוני'' לגופה, ונכיל דין ''גלגלין'' ובכך לא תיווצר טומאת רקב. בעיות אלו נשארו בתיקו ללא פיתרון.
כמו כן מתלבטים רבי ירמיה ואמוראים נוספים בעוד מספר חלקים של גוף האדם האם גם הם גורמים ל''גילגלין'' שבעטיים אין טומאת רקב. כמו עקבו של אדם, חלק גוף ש''אין בו חיות'' שהרי אין בו כלי דם ועצבים, או עובר במעי אישה, או הפרשות של אדם אשר טרם הופרשו מגופו וכדו'. שאלות אלו נשארו בתיקו ולא נפשטו, אך הגמרא אומרת כי ניתן למנוע צירוף הפרשות אלו על ידי רחיצה הגופה, הנקראת היום ''טהרת המת''.  
 

מהו המסר

הדיונים הרבים הללו בגמרא מלמדים אותנו כי טומאת רקב היא טומאה ייחודית ומיוחדת במינה, ומסבירים המפרשים כי זהו בעצם החלק היחידי מגוף האדם אשר נשאר בעולם, וממנו בעז''ה יקומו לתחייה כל המתים.
במילים אחרות אפשר לומר כי רקב האדם הינו ''תמציתו'' של האדם הנשאר לאחר פטירתו, ולכן דואגים כל כך שהוא יישאר ייחודי ויחידי ללא כל תוספת חיצונית. אפילו אברים וחלקי הגוף שהיו חלק ממנו בחייו, אך פרשו מן הגוף, מהווים כבר ''דבר חיצוני'' ביחס לאותה תמצית פנימית וייחודית של האדם לאחר מותו.
מתוך דינים ייחודיים אלו של רקב גוף האדם לאחר מותו, ננסה ללמוד גם מסרים לתקופת היות האדם בחיים:
• יש לכל אדם בעולם ייחודיות משלו. אין הוא דומה לאף אדם אחר בעולם. זהו נס גדול שברא הקדוש ברוך הוא את בריות האדם, כך שכל אחד הוא עולם ומלואו, עם גוון ייחודי משלו. מטרת האדם בעולמו, למצוא את אותה נקודה ולגלות אותה לעצמו ולסובבים אותו ולעולם כולו. כך האדם בחייו וכך נשארת תמצית גופו גם לאחר מותו.
• כשם שהרקב וטומאתו נוצרים מבשר, עצמות וגידים, כך אותה ייחודיות של האדם בחייו נוצרת מכל מרכיבי אישיותו של האדם. מכלול תכונותיו של האדם מייצרות את התנהגותו של האדם בכל מהלך חייו.
• אין "לערבב" בין תכונות של אנשים שונים. יש להתייחס לכל אדם באשר הוא, ולא לייחס לאדם אחד תכונות של חברו. פלוני הוא כזה כיוון שאישיותו ועצמותו שלו נוצרה ונתחזקה מהאדם עצמו, ואין ''לקחת'' לו אותן, ולייחסן לאלמוני.
מסרים אלו שלמדנו היום הינם בסיסיים ומהותיים, ולאורם ינסה כל אדם למצוא במה הוא מיוחד. כיצד הוא תורם את תרומתו לעולם. באילו אופנים יוכל לצעוד בחייו, צעדים השייכים אך ורק לו, ובכך ייטיב את חלקו שלו ושל כל העולם כולו.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]