טומאת ידיים בבית הכיסא / נזיר נה ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בגזרת חכמים על טומאת ארץ העמים, שלפיה כל אדם היוצא מארץ ישראל נטמא בהגיעו לקרקע חוץ לארץ, ואפילו אם רק יצא לאוויר חוץ לארץ, וזקוק לטהרה ככל אדם שנטמא בטומאת מת.

בעלי התוספות הסבירו שאדם שהכניס רק חלק מגופו אינו נטמא, והטומאה חלה רק כשהאדם מכניס ראשו ורובו, כדברי המשנה (נגעים יג, ח) ביחס לצרעת הבית:

"טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא – נטמא, וטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור – טמאהו".

הרב בן ציון אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ב א, יג) דן באדם שהכניס יד אחת לתוך בית הכיסא וקבע שיש ליטול את שתי הידיים, משום שהרוח הרעה נאחזת גם ביד שלא נכנסה לתוך בית הכיסא. אולם מהאמור לעיל עולה שהטומאה חלה רק כאשר ראשו ורובו של האדם נכנס למקום טמא, ואפשר שרק אדם שנכנס באופן זה יהיה חייב ליטול את ידיו.

נראה שאפשר ליישב את הדברים לאור הבדל בולט בין טומאת בית הכיסא לטומאה רגילה: מי שנכנס לבית הכיסא רק ידיו טמאות, ולכן עליו לשטוף רק את הידיים במים, ואילו הטומאה שבסוגייתנו כוללת את הגוף כולו, ולכן היא חלה רק בהכנסת ראשו ורובו של האדם.