מעשה בכהן שטעה

הרב דב קדרון

נזיר נה ע"א

בגמרא מובאים שלושה הסברים למחלוקת התנאים בקשר למי שנכנס לארץ העמים בתוך שידה, תיבה ומגדל, וההסבר השלישי הוא שרבי מטמא בגלל החשש שמא יוציא את ראשו ורובו לבחוץ ואז יאהיל על אדמת ארץ העמים ויטמא.

לפני כ-150 שנה היה כהן, שחשב שהוא תלמיד חכם, והייתה דרכו ללוות את המת, והיה נכנס לבית הקברות בעגלה, ולדעתו הדבר מותר מפני שהעגלה מפסקת וחוצצת, על פי המשנה (בפ"ז דאהלות מ"א), ואף על גב שגלגלי העגלות מהלכים על הקברות, אינם טמאים, על פי המשנה במסכת כלים (פי"ד משנה ה').

תלמיד חכם אחר פנה אל הבן איש חי וכתב לו שלפי דעתו הכהן הזה טועה, כי העגלה אינה חוצצת בפני הטומאה, וחוץ מזה, על פי המבואר כאן במסכת נזיר יש לחשוש שמא יוציא את ראשו ורובו מחוץ לעגלה ויטמא, ולכן אסור לו לעשות זאת.

בתשובה ארוכה (שו"ת רב פעלים חלק ג - יורה דעה סימן כג) הוא עונה לו שלענין פסק הלכה אם העגלה קטנה אז בוודאי אינה חוצצת בפני הטומאה, משום שהיא כלי, ואפילו בעגלה גדולה, כיוון שהיא מהלכת בבית הקברות ואינה מונחת, אינה חוצצת, ואסור לכהן להיכנס בה לשם. אולם לגבי הטענה של השואל שיש לחשוש שמא יוציא הכהן את ראשו ורובו, כך הוא אמנם לפי אחד התירוצים בגמרא, אבל התוספות יום טוב (בפ"ג דפרה משנה ב' בד"ה שוורים) כתב שלא נפסק כך להלכה, אך מכל מקום הדבר אסור כנ"ל.