מותר "לגנוב" דברי תורה?
הרב דב קדרון
נזיר נו ע"ב
במשנה אומר רבי אליעזר הלכה משמו של רבי יהושע, ובגמרא מוכיחים שרבי אליעזר בעצם שמע הלכה זו מחכם אחר ששמע זאת מרבי יהושע עצמו, ומכאן לומדים שכאשר הלכה עברה מאדם לאדם ואז לאדם אחר, אין צורך להזכיר את שמו של האדם האמצעי שדרכו עברה אותה הלכה לאחרון, אלא די להזכיר את הראשון ואת האחרון.
החיד"א (בספר דבש לפי מערכת א אות מ) כותב שהכוונה היא שאין חייבים להזכיר את כל האנשים שדרכם עברה אותה הלכה, כי מכיוון שמזכירים את הראשון ואת האחרון מתקיימים בכך דברי חז"ל ש"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", אולם מי שרוצה להזכיר רשאי להזכיר את כל מעבירי השמועה, ולכן בכמה וכמה מקומות מצינו שנזכרו עוד חכמים מלבד הראשון והאחרון.
בעניין זה של "גניבת דברי תורה" נאמר בתוספתא (מסכת בבא קמא פרק ז הלכה יג): המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו, אף על פי שנקרא גנב זוכה לעצמו, שנאמר לא יבוזו לגנב וגו'. סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם כל מה שבידו שנאמר ונמצא ישלם שבעתים וגו'.
מכאן למד המרדכי (ב"מ פ' המפקיד סי' רצ"ג) שתלמיד חכם מותר להעתיק מספר שאינו שלו שלא ברשות, והש"ך (חו"מ רצב ס"ק ל"ה) הוכיח מדבריו שאף אם המחבר מקפיד שלא יעשו זאת הדבר מותר, מטעם "לא יבוזו". ומכל מקום כתב בשו"ת מנחת יצחק (ליקוטי תשובות סימן קסט) שההיתר הוא רק ללמוד לעצמו, אבל לא להשתמש בדברים לפרסום ספר אחר, לעשות מזה מסחר, ולהזיק לבעל הספר.
