טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אף האור והפרד - פרד
"ואור במוצאי שבת איברי? והא תניא: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן: באר, והמן, וקשת, כתב, ומכתב, והלוחות, וקברו של משה, ומערה שעמד בו משה ואליהו, פתיחת פי האתון, ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים. רבי נחמיה אומר משום אביו: אף האור והפרד וכו'" (פסחים, נד ע"א).
שם עברי: פרד שם באנגלית: Mule שם מדעי: Equus mulus mulus
שם נרדף במקורות: כודנייתא, מולא, גדרונא, פרוטיות.
נושא מרכזי: מועד בריאת הפרד על פי חז"ל?
לריכוז המאמרים שנכתבו על הפרד הקש/י כאן.
הפרד (Mule) הוא צאצא של חמור (זכר) וסוסה (נקבה). בגלל מספר הכרומוזומים השונה של הוריו (לסוסים יש 64 כרומוזומים ואילו לחמור 62) הפרד, בדרך כלל, עקר. כל הפרדים הזכרים ורוב הנקבות עקרות למרות קיומם של איברי הולדה תקינים לכאורה. הסיבה לעקרות נעוצה במספר האי-זוגי של הכרומוזומים של הפרד (63) המונע תהליך יצירת תאי המין (המיוזה) תקין.
בעברית אין אנו מפרידים בין הצאצאים השונים והם נקראים בפינו פרד או פרדה אך בשפה האנגלית מבחינים בין שני טיפוסים על פי זוויג ההורים. הצאצא של סוס זכר ואתון (חמור נקבה) נקרא hinny (להלן יקרא "היני") ואילו הטיפוס השני הנפוץ יותר הוא צאצא של חמור וסוסה ונקרא "פרד". ה"היני" קטן יותר, בממוצע, מאשר הפרד ופחות מתאים לעבודה. הגודל של הפרד ותפוקת העבודה שלו תלויים בבמידה רבה באמו הסוסה. כאשר הסוסה היא סוסת משא הפרד עשוי להיות גדול מאד. הגודל המקסימלי של "היני" מוגבל לגודל המקסימלי של צאצאי חמור ואילו גודלו המקסימלי של פרד עשוי להגיע לגודלו המקסימלי של סוס. קיימת אי הסכמה לגבי השאלה אם ההבדל בגודל בין שני הטיפוסים נובע מגורמים גנטיים או שהוא רק תופעה פיסיולוגית הנובעת מהתפתחות העובר ברחם האתון הקטנה יותר בהשוואה לסוסה. כך או כך הרי שההורה הקובע את גודל הצאצא הוא האם. במאמר "עבי קלא בר חמרא" (חולין, עט ע"א) עסקתי בשאלה מהו ההורה האחראי להופעת התכונות השונות?
מועד בריאת הפרד על פי חז"ל?
מועד בריאת הפרד נראה, במבט ראשון, נתון למחלוקת בין חכמים לרשב"ג:
שיטת רשב"ג
המקור המפורסם ביותר העוסק בנושא זה מובא בפירוש רש"י לפסוק "ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו" (בראשית, לו כ"ד). מפרש רש"י:
"את הימם - פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם. ולמה נקרא שמם ימים, שאימתן מוטלת על הבריות, דאמר רבי חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה, כי המכה לא תרפא לעולם)"(1).
פירוש רש"י מבוסס על שיטתו של רשב"ג במחלוקתו עם חכמים (פסחים, נד ע"א):
"... רבן שמעון בן גמליאל אומר: פרד בימי ענה היה שנאמר הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר. דורשי חמורות היו אומרים: ענה פסול היה, לפיכך הביא פסול לעולם. שנאמר אלה בני שעיר החרי, וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה. אלא, מלמד שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה".
רש"י נקט בשיטת רשב"ג הסובר שענה היה הראשון לבצע הכלאה בין חמור לסוסה ומוסיף את דבריהם של "דורשי חמורות ("רשומות") הרואים בפעולה זו מעשה אסור ("פסול"). מהותו של ה"פסול" מפורש יותר במדרש שכל טוב (בובר, בראשית פרק לו): "בשביל שהיה ממזר הביא ממזרות לעולם". רש"י מוסיף, היבט שלילי נוסף במעשה ענה שאיננו הלכתי אלא מעשי וזאת על פי הירושלמי בברכות (פ"ח דף יב טור ב /ה"ה):
"האש והכלאים אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית. הכלאים: ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר. מהו יימים? רבי יהודה בן סימון אומר המיונם, ורבנן אמרין היימים חציו סוס וחציו חמור. ואילו הן הסימנין: אמר רבי יהודה: כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור, גדולות, אמו חמורה ואביו סוס. רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה: אין בעיתון מיזבון מוליון, תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקי' שאמו סוסה ואביו חמור. מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר, ויצא מהן פרדה. אמר הקב"ה להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן, אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקב"ה? זימן חכינא והעלה עליה חרדון, ויצא ממנה חברבר. מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה וחיה, שבעטתו פרדה וחיה, ובלבד פרדה לבנה".
תאור דומה מופיע בילקוט שמעוני (וישלח רמז קלח) בתוספת פרטים על אותה "פרדה לבנה":
"... מה עשה ענה? הביא חמורה וזווג לסוס ויצאה מהן פרדה. אמר הקב"ה: אני לא בראתי בעולמי דבר של היזק. מה עשה? הביא חכינא וזווג לחרדון ויצא מהן חברבר. מעולם לא אמר אדם שנשכו חברבר וחיה מעולם לא אמר אדם שבעטתו פרדה לבנה וחיה, והא קא חזינן דחיה אימא וחיית, והא קא חזינן דמיתסי? בדסומקא איהי וחוורן רישי כרעייהו, אמר ר' יהושע למה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות וכו'".
הירושלמי איננו מתייחס לאיסור הכלאים אלא רק לנזק שהיה כרוך במעשהו של ענה. לפני שנפנה לנתח את דברי הירושלמי נסכם את דבריו של רש"י: כאשר ענה הרכיב חמור וסוסה הוא חטא בחטא כפול. א. הוא עבר על איסור כלאים בכך שהכליא בין מינים שונים. ב. הוא יצר בעל חיים חדש ומסוכן. אמנם קיימים בטבע בעלי חיים מסוכנים רבים אך כנראה שכוונת המדרש במונח "דבר של היזק" היא לבעלי חיים שמזיקים מבלי שנובעת מכך תועלת עבורם. הפרד צמחוני ולבעיטתו אין ערך כאמצעי לאיסוף מזון בניגוד לבעלי חיים טורפים המשתמשים בכוחם לציד.
חטאו של ענה על פי הירושלמי
דברי הירושלמי תמוהים מאד בהיבטים שונים:
א. מהם ה"כלאים" שעלו במחשבה להבראות? מתוך ההקבלה לבבלי ברור שהכוונה לפרד, אך מדוע הוא כונה בשם זה? האם ייתכן שהפרד הוא רק אב טיפוס לכל ההכלאות הבין מיניות, כדוגמת הסוס והחמור, וסיפור מעשה ענה מתייחס לכל כלאי בהמה (ואולי גם צמחים)?
ב. גם אם נניח שהירושלמי סבור כרשב"ג (בניגוד לדעת חכמים להלן) וענה הוא ש"המציא" את הפרד מדוע הדבר נחשב לחטא שהרי הדבר "עלה במחשבה"? אמנם ניתן לטעון שאיסור הכלאים הוא ביטוי לכך שבשמים "הוחלט" בסופו של דבר שלא לברוא את הפרד אך כיצד ניתן להבין את הרצון הראשוני לברוא בעל חיים מזיק? שאלה זו חריפה יותר לאור שיטת חכמים שהקב"ה היה מעורב בבריאה זו בדרך ישירה או עקיפה.
ג. מה הקשר בין חלקי הסיפור בירושלמי? למשל כיצד הסימנים להבחין בין פרד שאמו סוסה ופרד שאימו אתון קשורים להמלצת רבי מנא לקנות פרדים בעלי אזניים קטנות? וכיצד קשור לנושאים אלו תאור חטאו של ענה?
אין בידי תשובה מלאה לכל השאלות אך ייתכן וניתן להבין חלק ממרכיבי הסיפור. מדברי הירושלמי עולות שתי נקודות: א. גודל האזניים תלוי באם ולכן כאשר האם סוסה אזני הצאצא קטנות. ב. רבי מנא העדיף לקנות פרדים (mule) בעלי אזניים קטנות. שאלה פתוחה היא האם כוונתו היתה דווקא לבעלי אזניים קטנות או שהכוונה לפרדים בעלי סימנים זהים אך לא בהכרח בעלי אזניים קטנות. בסוגייה בחולין (עט ע"א) אנו לומדים על רבי אבא שביקש משמשו: "אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי". מפרש רש"י: "דדמיין להדדי – באזניים ובזנב ומשום מנהיג בכלאים". מכאן מוכיחה הגמרא שרבי אבא סבר שאין חוששים לזרע האב ולכן אסור לחרוש רק בבני אתון עם בני סוסה. כאשר סימניהם שווים ברור שהם בני אותו מין. להלכה פוסק הרמב"ם (הלכות כלאים, פ"ט הלכה ו'): "הילודים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחד מותר להרכיבן זה על זה ... לפיכך הרוצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך בשתי פרדות בודק בסימני אזנים וזנב וקול אם דומין זה לזה בידוע שאמן ממין אחד ומותרין". לדבריו די בכך שהסימנים דומים ואין חשיבות לזהותם(2).
לחילופין ניתן לטעון שרב מנא העדיף פרדים חזקים יותר ולכן ביקש בעלי אוזניים קטנות (את טיפוס ה"פרד" הגדול יותר משום שאמו סוסה). לפי הסבר זה הקשר בין הסיפור על רב מנא וחטא ענה וצבעון הוא בהדגשת חטאם של האחרונים. לא רק שחטאו בעצם ההכלאה האסורה (כלאים) אלא הכליאו אתון וסוס זכר שצאצאם הוא טיפוס ה"היני". הירושלמי הקדים את דברי רב מנא שמהם עולה שקיימת עדיפות לפרד שאמו סוסה ולאחריהם מתאר את מעשה צבעון וענה המנוגד להם: "מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר וכו'". השאלה היא, כמובן, במה שונות שתי ההכלאות. הפרד שאמו סוסה חזק יותר ואילו ההיני שקט ואיטי יותר. להיני מזג דומה לחמור עם תוספת כוח בזכות הגנים של הסוס. ההיני ידועים כשקטים ורגועים יותר מהפרד ופחות סקרנים ממנו. הם קלים יותר לשליטה. אם נתייחס גם לטעם המצווה ייתכן והעובדה שנקבות ה"היני" עקרות לחלוטין ואילו נקבות ה"פרד" פוריות לעיתים רחוקות מעידה על כך שהכלאת אתון וסוס אסורה יותר. ב"חזקוני" בבראשית אנו מוצאים: "... ולפי שאין רוח הקב"ה נוחה ממנהג זה אין לך בריה יוצאת מב' מינין שתוליד. ד"א בריות הבאות משני מינין אלו לא היו בברכת פרו ורבו כשיצאו מן התיבה לפיכך לא יולדות ולא מולידות".
לפי הסבר זה הקשר בין הסיפור על רב מנא וחטא ענה וצבעון הוא בהדגשת חטאם של האחרונים. לא רק שחטאו בעצם ההכלאה האסורה (כלאים) אלא הכליאו אתון וסוס זכר שצאצאם הוא טיפוס ה"היני". הירושלמי הקדים את דברי רבי מנא שמהם עולה שקיימת עדיפות לפרד שאמו סוסה, ולאחריהם מתאר את מעשה צבעון וענה המנוגד להם: "מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר וכו'". השאלה היא, כמובן, במה שונות שתי ההכלאות. הפרד שאמו סוסה חזק יותר אך ייתכן וההיני תוקפני יותר משום שהוא צאצא של אתון הנחשבת לתוקפנית יותר מהסוסה. אם נתייחס גם לטעמן של מצוות ייתכן והעובדה שנקבות ה"היני" עקרות לחלוטין ואילו נקבות ה"פרד" פוריות לעיתים רחוקות מעידה על כך שהכלאת אתון וסוס אסורה יותר. ב"חזקוני" בבראשית אנו מוצאים: "... ולפי שאין רוח הקב"ה נוחה ממנהג זה אין לך בריה יוצאת מב' מינין שתוליד. ד"א בריות הבאות משני מינין אלו לא היו בברכת פרו ורבו כשיצאו מן התיבה לפיכך לא יולדות ולא מולידות".
שיטת חכמים
במהלך ובצמוד לדיון בגמרא לגבי מועד בריאת האור מצוטטת הברייתא: "... דתניא, רבי יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור. והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד". ברייתא זאת הובאה בהמשך לדברי רבי נחמיה: "ואור במוצאי שבת איברי? והא תניא: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן: באר, והמן ... רבי נחמיה אומר משום אביו: אף האור והפרד וכו'" (פסחים, נד ע"א). המכנה המשותף לשתי ברייתות אלו הוא שהופעת הפרד מייצגת את רצון ה' אך הן חלוקות באופן בריאתו. האם על ידי בריאה ישירה או על ידי נתינת דעת באדם הראשון. בצד מכנה משותף זה קיימת ביניהן סתירה או מחלוקת לגבי העיתוי משום שלדעת רבי נחמיה הפרד נברא יחד עם האור בערב שבת ואילו לרבי יוסי, אמנם עלה במחשבה לברוא אותם בערב שבת, אך למעשה הם נבראו רק במוצאי שבת.
רש"י (פסחים, נד ע"א) מיישב את הסתירה: "והפרד - אין כל חדש תחת השמש, ופרד ראשון נברא מן הארץ, ולא בא מן הכלאים". הפרד הראשון נברא בבריאת העולם ולאחריו נברא פרד מהכלאיים. גם המהרש"א (בחידושי אגדות) סבר שהברייתות אינן סותרות משום שהתייחסו לבריאות שונות:
"שני דברים עלו כו' הן בעצמן שני הדברים שאמר רבי נחמיה לעיל, אף האור והפרד, שגם הם עלו במחשבה בע"ש דהיינו שנבראו בכח. דהיינו: האור בכח ב' אבנים, והפרד בכח ב' בהמות, אבל לא יצאו לפועל אלא עד מוצאי שבת ע"י דעת ופעולת אדם שטחן כו' והרכיב כו'. ועל זה אמרו פרק אין עומדין: גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכת חול לפי שבתחלת חול במוצאי שבת נתנה דעה באדם מעין דוגמא כו' לברוא האור והפרד להתקיים מחשבת הקב"ה שבערב שבת ומשמע דבמוצאי שבת מיד נברא האור וכו'".
"שפת אמת" (פסחים, נד ע"א) כתב:
"שם בגמ' ר"נ אומר כו' אף האור והפרד פי' רש"י אין כל חדש תה"ש ופרד ראשון נברא מן הארץ ותמהני ע"ז דא"כ כל מיני כלאים ג"כ י"ל אין כל חדש דהא הבריאה היה למינהו ולא של כלאים. ובאמת נראה דאין זה חדש כיון שעיקר הדבר נברא רק שהאדם מרכיב ומערב ב' נבראים זה היא בכל מיני תבשילין ופעולת בני אדם ולולי פי' רש"י הי' נ"ל בגמ' פרד דומיא דאור שניתן אז בטבע שע"י חיבור ב' אלו יצא מין פרד".
בין כך ובין כך שיטה זו מנוגדת, לכאורה, לדעת רשב"ג שסבר שענה הוא זה שהכליא לראשונה שני מינים ויצר את הפרד. מאידך גיסא ניתן היה לטעון שחכמים ורשב"ג אינם חולקים משום שענה רק "מצא את הימם" אך הם כבר נבראו קודם לכן. ייתכן וברוח זו פירש ה"חזקוני" על מנת ליישב סתירה בדברי רש"י::
"אשר מצא את הימם פרש"י הביא פסולים לעולם, וא"ת הרי לעיל בפרשת תולדות גבי כי גדל מאד פרש"י שהיו אומרים זבל פרדותיו וכו' אם כן משמע שהיו כבר, אלא הכי קאמר מצא את הימם הוא היה ראשון שהרכיב חמור על סוסיא אבל קודם לא היו פרדות אלא ע"י עצמן של בהמות ולא ע"י אחרים ולשון מצא מתחלה מצא חכמה זאת שמתערבות שני מינין יצא מין אחר כגון פרדה מסוס וחמור שכל שאזניו דקות אמו סוסיא ואביו חמור וכל שאזניו גסות אמו אתון ואביו סוס. ולפי שאין רוח הקב"ה נוחה ממנהג זה אין לך בריה יוצאת מב' מינין שתוליד. ד"א בריות הבאות משני מינין אלו לא היו בברכת פרו ורבו כשיצאו מן התיבה לפיכך לא יולדות ולא מולידות".
ה"חזקוני" מוסיף הסבר לכך שהפרד עקר. לדבריו הכלאים אינם רצויים לפני הקב"ה ולכן הם נמנעים ובנוסף הם לא היו בברכת "פרו ורבו" בעת היציאה מהתיבה. לפני פירושו עומד קושי שהרי על פי הברייתא אדם הראשון הכליא שתי בהמות שמהן יצא פרד. ניתן להסביר בדוחק שאדם הראשון הוציא לפועל את הרצון המקורי שעלה בערב שבת וכשותף לקב"ה הכליא באופן חד פעמי שני מיני בהמות. "ועל זה אמרו פרק אין עומדין (לג.) גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכת חול לפי שבתחלת חול במוצ"ש נתנה דעה באדם מעין דוגמא כו' לברוא האור והפרד להתקיים מחשבת הקב"ה שבע"ש" (מהרש"א). כתהליך מקובל וידוע לאנושות הדבר התחדש רק על ידי ענה. ""ויאמר הגאון שהם פרדים ופירוש מצא הרכיב. ויתכן להיות מצא שהוא מצא בתחלה זאת החכמה, כי מין אחד עם מין אחר לא יולידו ("אבן עזרא").
המהרש"א (חידושי אגדות, פסחים, נד ע"א) התמודד עם קושי זה בשתי דרכים אחרות:
"... וכתב החזקוני בפרשת וישלח פירש"י שהביא פסולין כו' וא"ת והרי לעיל פרשת תולדות גבי כי גדל מאד פרש"י שהיו אומרים זבל פרדותיו כו' א"כ משמע שהיו כבר אלא ה"ק כו' ע"ש והאריך לתרץ בדחוקים ואין צורך דאף אם נכתבו יושבי החורי ותולדותיו כאן אחר מיתת יצחק אין זה מוכרח שנעשה זה עתה אחר מיתת יצחק אלא שסיפר הכתוב מה שכבר נעשה בימי אברהם ויצחק אי נמי קודם להם וכן משמע מתוך הכתובים שהוא ענה היה מבני שעיר יושבי הארץ שכבר היו יושבים בארץ ואז מצא הימים ואח"כ בזמן יצחק בנו נשא עשו בנו את אהליבמה בת ענה והוריש את החורי וישב תחתיהם. ובעיקר קושייתו והא איכא הכא כמה תנאי דפליגי וס"ל דכבר נברא פרד בין השמשות וא"כ הך דרשה דפרק הפועלים דהיו אומרים זבל פרדותיו כו' מצי סבר כחד מהנך תנאי דפליגי הכא וק"ל".
פרדה
(1) כדאי לשים לב לכך שרש"י דייק ותיאר במפורש הרבעה של חמור זכר על סוסה שהיא ההרבעה המקובלת לצורך קבלת פרדים וכך נכתב במדרש שכל טוב (בובר, בראשית לו): "... והביא סוסיא וזיווג לה חמור ויצאה ממנה פרידה וכו'". בירושלמי בברכות (פ"ח דף יב טור ב /ה"ה) ובילקוט שמעוני (וישלח רמז קלח) מתוארת הכלאה הפוכה: "... הוא ענה אשר מצא את הימים (כתוב ברמז ז), כל שאזניו דקות אמו סוסיא ואביו חמור, ושאזניו גדולות אמו חמורה ואביו סוס, ר' חנינא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה הוו זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין, מפני שאמו סוסיא ואביו חמור, מה עשה ענה הביא חמורה וזווג לסוס ויצאה מהן פרדה וכו'".
(2) מדברי הרמב"ם לא ניתן להסיק שהוא סובר כירושלמי, שהאם קובעת את התכונות, משום שגם אם האב הוא הקובע הרי שכאשר הפרדות דומות ברור שאמותיהן ממין אחד. ייתכן והרמב"ם נקט דווקא בלשון "שאמן ממין אחד" אגב ההלכות הקודמות המדגישות את תפקיד האם. ייתכן גם שהרמב"ם עמד על כך שאופן הורשת תכונות הפרד איננו זהה בכל המקומות ולכן הסתפק בהערה כללית על דמיון ("אם דומין זה לזה").
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
