התרת הרסן לזמן מוגבל / רפי זברגר

נזיר נח ע''א
 

הקדמה 

בדף הקודם למדנו את המשנה על שני נזירים שאחד מהם נטמא, אך לא ידוע מי מביניהם נטמא. למדנו שהם חייבים להביא קרבנות טומאה וקרבנות טהרה בתנאי, כפי שהוסבר גם במאמר הקודם. על כך שאלה הגמרא שם:
ואמאי? דילמא לאו טמאין אינון וקעביד הקפה!
אמנם פתרנו את נושא הקרבנות, אך מניין שמותר לגלח גילוח טומאה בתנאי, והרי יש איסור של הקפת פאת הראש (לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ: ויקרא י''ט, כ''ז), אם אמנם מדובר בנזיר וודאי, הרי שמצוות גילוח נזיר דוחה את הלאו של ''לא תקיפו'', אך מניין שנזירות ספק תדחה גם לאו זה?
אמר שמואל: באשה וקטן.
שמואל העמיד את משנתנו באשה שאינה מחויבת בלאו של לא תקיפו ובקטן שאינו מחויב כלל במצוות. לפי תשובה זו רק באשה נזירה וקטן שנזר ישנה אפשרות להקריב כפי שפירטה המשנה, אך בגדול לא.
ולוקמא בגדול, והקפת כל הראש לא שמה הקפה!
אוקימתא זו של הגמרא נראית דחוקה מאוד, ולכן שואלת הגמרא אולי בכל אופן נעמיד את משנתנו גם בגדול, ונאמר כי גילוח של כל הראש, כפי שהנזיר מצווה לעשות, אינו מוגדר כהקפת הראש ולכן אין בכך איסור.
הסברה לומר כך, כיוון שהקפה פירושה השארת שערות במרכז הראש וגילוח שערות מסביב, כך שהמצח ומקום הגילוח מהווים ''הקפה'' של הראש ביחס לשערות שנשארו. אך אם גילח את כל שער הראש, אין זה מוגדר כ''הקפה''.
מדלא מוקים לה הכי, שמע מינה קסבר שמואל: הקפת כל הראש שמה הקפה.
עונה הגמרא ואומרת כי העמדת שמואל את משנתנו במקרים רחוקים של אשה נזירה ונזיר קטן מעידה כי שמואל ככל הנראה סובר כי גם הקפת כל הראש (גילוח כל השערות) נקראת הקפה, וגם כך עוברים על לאו של ''לא תקיפו''. 
 

הנושא

לימא, הקפת כל הראש תנאי היא;
שואלת הגמרא, אולי נאמר כי השאלה האם הקפת כל הראש נקראת הקפה או לא תלויה במחלוקת תנאים, כמתואר מיד:
דתנו רבנן: וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר (ויקרא י''ד, ט'): - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם (הוזכר לעיל) יכול אף מצורע כן? תלמוד לומר : ראשו,
הברייתא הראשונה לומדת מהמילה ''ראשו'' הכתוב בתגלחת המצורע כי איסור הקפת הראש נדחית בגילוח מצורע.
ותניא אידך: ראשו - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר גבי נזיר כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ (במדבר ו', ה') יכול אף נזיר מצורע כן? תלמוד לומר: ראשו.
הברייתא השנייה לומדת מאותה מילה (ראשו) כי תגלחת של נזיר מצורע דוחה את איסור הקפת הראש.
מאי לאו תנאי היא, למאן דאמר מנזיר, קסבר: הקפת כל הראש לא שמה הקפה, וכי אתא קרא - למידחי את לא תעשה ועשה, ואידך סבר: הקפת כל הראש שמה הקפה, וכי אתא קרא - למידחי לאו גרידא!
אומרת הגמרא כי אולי מחלוקת הברייתות תלויה בשאלתנו. הברייתא השנייה הלומדת מן המילה ''ראשו'' כי נזיר מצורע דוחה איסור הקפת הראש כנראה סוברת כי הקפת הראש (כולו) אינו נאסר, ולכן צריך פסוק אך ורק כדי ללמדנו כי מצוות תגלחת מצורע דוחה בנזיר את מצוות עשה ( גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ) וגם את מצוות לא תעשה ( תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ). והברייתא הראשונה כנראה סוברת כי הקפת כל הראש נאסרה, והפסוק מלמדנו כי תגלחת מצורע דוחה איסור הקפת הראש. אם כן יוצא שישנה מחלוקת תנאים (בין שתי הברייתות) האם הקפת הראש נאסרה או לא.
אמר רבא: דכולי עלמא - הקפת כל הראש לא שמה הקפה, וכי אתא קרא - כגון שהקיף ולבסוף גילח,
רבא דוחה העמדת השאלה במחלוקת תנאים, וסובר כי כולם פוסקים שהקפת כל הראש אינה נאסרת מכיוון שאינה נחשבת הקפה (כמוסבר בהקדמה), ולפי זה ברורה הברייתא השניה. לעומת זאת הברייתא הראשונה באה ללמדנו דין מיוחד, המתיר להקיף את פאת זקנו (ולא כל ראשו) אם מיד לאחר מכן הוא מגלח את כל ראשו, והגמרא מיד מנמקת:
כיון דאילו גלחיה בחד זימנא לא מיחייב, כי הקיף ולבסוף גילח נמי לא מיחייב.
הרי לפי רבא אין איסור הקפת הראש בגילוח כל הראש, אם כן סובר התנא, כיוון שאין בעיה בהקפת הראש בפעם אחת, גם לא תהיה בעיה בביצוע מעשה זה בהדרגה: בתחילה הקפת פאת הראש ולאחר מכן לגלח את שאר השערות.
ומי כתב קרא הכי? והאמר ריש לקיש: כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים את שניהם - מוטב, ואם לאו - יבוא עשה וידחה את לא תעשה!
מקשה הגמרא על אוקימתא זו מדברי ריש לקיש שכבר הוזכרו בגמרא לעיל (מ''א.). ריש לקיש סובר כי למרות הכלל ''עשה דוחה לא תעשה'' אנו לא מפעילים אותו אלא במקרים שאין ברירה אחרת, במצב שאין אפשרות לקיים את העשה אלא אם עוברים על הלאו. אך במקום שאפשר לקיים את שניהם, כך שהמקיים את העשה אינו עובר על הלאו – יש חובה לנהוג כך ולא לעבור על הלאו. לכן אומרת הגמרא, במקרה שלנו לא ייתכן כי התורה מלמדת אותנו שמותר לעבור על מצוות הקפת הראש כדי לקיים את גילוח מצורע (הקיף ולבסוף גילח) אלא בוודאי אין היתר להקיף ולבסוף לגלח.
בהמשך חוזרת הגמרא וסוברת כי כולם מסכימים שהקפת כל הראש אסורה ומסבירה באופן שונה את הברייתות. 
 

מהו המסר

אמנם אוקימתא של רבא בסוגייתנו נדחתה, אך בכל אופן ננסה להבין אותה ולהסביר מדוע התורה צריכה ללמדנו היתר מיוחד לביצוע הקפת הראש, שבסופו של דבר יגולחו כל השערות, אם יש אפשרות שלא לעבור על האיסור על ידי גילוח כל שערות הראש מיד בהתחלה.
אולי אפשר להסביר זאת על ידי ''משיכה'' שיש לאדם לבצע דברים אסורים. האדם מודע לאיסור, יודע שאין להקיף פאת הראש, אך בכל אופן ''בא לו'' לעשות זאת אם יש ''היתר'' לכך. ולפי אוקימתא זו התורה בעצמה מרשה לאותו אדם ''להשתולל'' ולעבור על האיסור כשלב בינים לגילוח מלא שלאחר מכן "נעלמים עקבות האיסור".
דין זה (שלא נפסק להלכה אלא רק במסגרת הווא אמינא) מלמדנו קודם כל להכיר בעובדה זו. להכיר בכך שאדם ''נמשך'' אל האסור. ובנוסף מלמדנו שאם אפשר ''להתיר את הרסן'' לזמן מוגבל הרי שנעשה זאת על מנת ''לספק את הצרכים הללו''. זו נפקא מינה גדולה בנושא חינוך, עד כמה ניתן להתיר דברים אסורים במקרי הצורך.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]