לשנות מפני השלום / רפי זברגר

קידושין נח ע''א
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו, היא המשנה האחרונה בפרק שני, עוסקת באדם המקדש אשה בדברים האסורים בשימוש: המקדש בתרומות, ובמעשרות, ובמתנות, ובמי חטאת, ובאפר חטאת – הרי זו מקודשת, ואפילו מישראל.
נסביר חלק מהדינים: תרומה שייכת לכהן, והמשנה עוסקת באדם שאינו כהן המקדש בתרומה שאינה שלו. אפר פרה אדומה - נועד לטהר אנשים אשר נטמאו למתים, ואסור לשימוש אחר, ועוד. למרות שהבעל אינו מורשה לאכול מדברים המנויים במשנה, יש לו ''טובת הנאה'', המוגדרת כיכולת להחליט למי למסור את הדבר, ובאותה ''טובת הנאה'' הוא מקדש את האשה.
 

הנושא

רבי חייא, בנו של אבין, מעלה בעיה לדיון בפני רב הונא: האם ''טובת הנאה'' מוגדרת כ''ממון'' [ואז אפשר ''להשתמש'' בממון זה, כגון לקדש בו אשה] או שמא ''טובת הנאה'' לא מוגדרת כממון. רב הונא מיד מצטט את המשנה שלנו כראיה לכאורה ש''טובת הנאה'' נחשבת כ''ממון'', שהרי אמרנו במשנה, כי האשה מקודשת, רק בגלל שהבעל העביר לאשה את ''טובת הנאה'' שהייתה לו בחפץ. משיב לו רבי חייא: והלוא בתחילת הגמרא כבר העמדנו את המשנה במקרה מאוד מסוים ש:נפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן? כלומר, האיש המבקש לקדש את האשה, הוא אמנם ישראל ולא כהן, אך סבא שלו מצד אמו היה כהן, והוא מקדש את האשה בפירות שעדיין לא הפרישו מהם תרומות ומעשרות, אך לאור הדין: מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין [מתנות שעדיין לא הורמו (ניתנו) - כאילו כבר ניתנו], אנו ''רואים'' כאילו כבר הפרישו אותם, ו"הנכד שלנו" יכול להשתמש בפרות אלו ולקדש אשה, כדי שהיא תמכור אותם לכהן, ואז יוכל לאוכלם.
על תשובתו של רבי חייא משיב רב הונא בתגובה ''מאוד לא צפויה'': הוצאה אתְ, במילים אחרות: ''אתה לא בעניינים, אין אתה בקיא בסוגיא זו''. רבי חייא נעלב והתבייש מהערתו של רב הונא, ומשחש בכך רב הונא, ''תיקן'' את המשפט שאמר כלפי רבי חייא ואמר: רב אסי דהוצל [אשר גר בעיר הנקראת הוטל] קאי כוותך [סובר כמוך ( כמו רבי חייא)]. 
 

מהו המסר

יש להבין את התנהגותו של רב הונא מלכתחילה, אשר אמר משפט שיכול להעליב, אך לאחר שכבר אמר זאת, הוא הבין כנראה שלא היה צריך לומר זאת, ומייד תיקן את דבריו ''בצורה אלגנטית''. למדנו במסכת יבמות (ס''ה, עמוד ב') כי מותר לשנות (לשקר) מפני (בשביל) השלום. והפוסקים מוסיפים: לא רק שמותר שלא לומר אמת, אלא אף מצווה, והכול בשביל לעשות שלום בין אנשים. מאמר זה היה כנראה נר לרגליו של רב הונא, לאחר ש''שינה'' את משמעות הדברים שאמר קודם לכן, רק כדי להביא שלום בינו לבין רבי חייא.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]