טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ – אלה אטלנטית
"ת"ר: אבשלום בשערו מרד, שנאמר: וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו (וגו') והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך, תנא: אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה; לפיכך נתלה בשערו, שנאמר: וַיקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר וכו'" (סוטה, י ע"ב).
שם עברי: אלה אטלנטית שם באנגלית: Atlantic Pistacia שם מדעי: Pistacia atlantica
שמות נרדפים במקורות: אלה, אלונים
נושא מרכזי: לזיהוי האלה
בפסוק המתאר את לכידתו של אבשלום על ידי האלה אנו מוצאים שני רמזים לזהותה. ראשית מדובר בעץ גדול (קוטר האלה בתמונה 7 כ - 30 מ') ושנית חלקו התחתון של הנוף הוא בגובה פרד ורוכבו. הדבר משתמע מתוך כך שפרדו של אבשלום נכנס אל מתחת לנוף ועבר אותו מבלי שנחסם על ידי ענפים צדדיים. עצי אלה הוזכרו כעצים גדולים וענפים שבצילם התקיימו פולחני עבודה זרה. ביחזקאל (ו י"ג) נאמר: "... סביבוֹת מזבחוֹתיהם אל֩ כל גבעה רמה בכֹל ראשי ההרִים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מקוֹם אשר נתנו שם ריח ניחֹח לכֹל גלוליהם". מפרש "מצודת דוד": "אלה עבתה - אילן אלה המרובה בענפים וקלועים זה בזה". "מצודת ציון" מפרש: "עבותה - קלועה כעין גדיל כמו וענף עץ עבות (ויקרא כג)". ייתכן שהדגש שניתן בפרושיהם לעובדה שהענפים סבוכים נובעת לא רק ממשמעות המילה "עבותה" אלא גם מכך ששערותיו של אבשלום הסתבכו בענפי האלה. מקור נוסף המתאר את אופי נוף האלה הוא הפסוק בהושע (ד י"ג): "על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלהּ וכו'". מפרש "מצודת דוד" באופן דומה: "כי טוב צלה - כי כל אחד מהם צלה טוב כי הוא מרובה בענפים וטוב לעמוד תחתיו". מפסוק זה למדו האלשיך והמלבי"ם שהאלה היא עץ נשיר. "... ואמר מה שאמרתי כי יבושו מאלים כו' הוא, כי תתנו אל לבכם כי לא לעולם חוסן, ומי האיש העושה עיקר מטובות העולם הזה להסתופף בצל הכסף והזהב, כי הלא תתעתדו שיבא זמן כי תהיו כאלה, כי טוב צלה בטרם חורף, אך צלה לא יתמיד כי עוד מעט ונובלת עליה וסר צלה מעליה, ומה יועיל לו אשר לא בנה בית נאמן לימים ההם, וישם לו למחסה ולמסתור צל האלה, מה יעשה כי יבא קור ותבול עליה וכו'" (אלשיך, ישעיהו, א כ"ז). המלבי"ם (ישעיהו, ו י"ג) פירש: "ועוד בה עשיריה. עוד ישאר חלק אחד מעשרה שהוא שבט יהודה, וגם היא תהיה לבער כאלה, המשילם לאילנות אלה ואלון שעליהם רבים (כמ"ש הושע ד, יג אלון ואלה כי טוב צלה), ומכל מקום בסתיו העלים נובלים רק המצבת נשארת, כן הרשעים שהם הקליפות והעלים יבולו והמצבת תשאר".
גודלם, צורתם היפה וגילם הגבוה של כמה עצי אלה הפך אותם לנקודת ציון למקום התרחשות של כמה ארועים או אישים. יעקב טמן את אלילי בית לבן "תחת האלה אשר עם שכם" (בראשית, לה ד'). האלה ציינה את מקום המקדש (יהושע, כד כ"ו): "ויכתּב יהושׁע את הדברים האלה בספר תורת אלהים ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'". מפרש רש"י: "תחת האלה - תחות אלתא היא מזוזות הפתח כמו שנאמר האיל מזוזת חמישית ומדה אחת לאלים. ויש אומרים זו האלה אשר עם שכם שכתוב ביעקב ויטמון אותם יעקב תחת האלה". מלאך ה' התגלה לגדעון "תחת האלה אשר בעפרה" (שופטים, ו י"א) ואל האלה הביא גדעון את הארוחה שהכין לו: "... ויוצא אליו אל תחת האלה ויגש" (שופטים, ו י"ט). שאול ובניו נקברו תחת האלה ביבש: "ויביאום יבישה ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש ויצומו שבעת ימים" (דברי הימים א', י י"ב). ניתן לשער שעמק האלה שבו נערכה מלחמת דוד עם גלית נקרא על שם אלה מסוימת או עצי אלה שצמחו בו. גם בתקופת התנאים אנו מוצאים את האלה כמציינת מקום. מספרת המשנה (יבמות, פי"ב מ"ו): "וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה (פרשת חליצה) הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה וכו'".
הרמזים לזהות האלה המופעים בכתובים שהובאו לעיל מצביעים על עץ בר הנפוץ בארץ הנקרא בלשוננו אלה. עדות נוספת לזהות האלה היא העובדה שהיא מופיעה במקרא כבת זוגו של האלון. עובדה זו מאפשרת לשער שהם דומים זה לזה בתפוצה, בגודל ובחשיבות. בישעיהו (ו י"ג) נאמר: "ועוד בה עשריּה ושבה והיתה לבעֵר כאלה וכאלון אשר בשלּכת מצבת בם זרע קֹדש מצבתּהּ"(1). בהושע (שם) מוזכרת האלה יחד עם האלון והלבנה(2). ההשוואה לאלון מעמידה לפנינו שתי חלופות לזיהוי: אלה ארץ ישראלית (Pistacia palaestina) (תמונות 1-3) ואלה אטלנטית (Pistacia atlantica)(3) (תמונות 4-5). שני המינים עצים גדולים ונשירים ומהווים חברה אקולוגית משותפת עם אלונים. האלה הארץ ישראלית בונה חברה עם אלון מצוי ואלה אטלנטית גדלה לעיתים קרובות יחד עם אלון התבור בתצורת צומח המכונה בשם "יער-פארק". זה נוף צמחי של עצים דלילים אך כל פרט לעצמו הוא עץ מפותח עם גזע ברור וצמרת חצי כדורית.
ניתן אולי להבחין בין המינים על פי הקשר הפסוקים ותיאור בין הגידול. סיפור אבשלום היה ביער אפרים בעבר הירדן שם נצפה לראות את האלה האטלנטית. מבנה האלה האטלנטית מתאים טוב יותר למתואר בסיפור משום שאלה ארץ ישראלית מסתעפת בדרך כלל קרוב לבסיס הגזע. האלה המוזכרת באזור בית אל (מלכים א', יג י"ד) היא כנראה אלה ארץ ישראלית: "וילך אחרי איש האלהים ווּמצאהו יֹשב תחת האלה ויאמר אליו האתה איש האלהים אשר באת מיהודה ויאמר אני".
כאמור האלה זהה לשני מינים מהסוג Pistacia ששמם בארמית בוטמא כבתרגומים הארמיים. בערבית היא נקראת בוטם וכך תירגם רס"ג. בתרגום השבעים terebinthos ובוולגטה terebinthus. בתרגומים אלו הכוונה בעיקר לאלה אטלנטית. במסכת בבא בתרא (פ ע"ב) האלה נכללת עם מינים נוספים בשם הכללי ארזים המציין עצים גדולים ששימשו לבנייה או הכנת כלים: "דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ארז ארזא ... הני שבעה הוו? כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם אלונים, אלמונים, אלמוגין. אלונים בוטמי, אלמונים בלוטי, אלמוגין כסיתא וכו'"(4).
 |
|
 |
|
תמונה 1. אלה ארץ ישראלית - ליבלוב
|
|
תמונה 2. אלה ארץ ישראלית - עפצים |
 |
|
 |
|
תמונה 3. אלה ארץ ישראלית - פירות |
|
תמונה 4. אלה אטלנטית |
 |
|
 |
|
תמונה 5. אלה אטלנטית - עפץ |
|
תמונה 6. אלת המסטיק |
הרחבה
המפתח לפירוש הפסוק "ועוד בה עשריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה" נעוץ בהכרת האלה והאלון והמונח "שלכת". התרגום מפרש "כבוטמא וכבלוטא" שהם מינים מסוימים של עצי אלה ואלון. "מצודת ציון" מזהה באופן כללי "כאלה וכאלון - שמות אילני סרק". על פי רוב המפרשים השלכת היא השרת העלים מהעץ בסתיו ו"מצבת" הוא הגזע. המלבי"ם פירש: "... המשילם לאילנות אלה ואלון שעליהם רבים, ומכל מקום בסתיו העלים נובלים רק המצבת נשארת, כן הרשעים שהם הקליפות והעלים יבולו והמצבת תשאר".
פירוש זה מניח שהאלון והאלה אכן משירים את עליהם לקראת החורף אך האם כך הם פני הדברים? הרד"ק סבר ששני מיני עצים אלו נשירים ולכן פירש את הפסוק בישעיהו (א ל') "כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ" על בסיס האמור בהפטרה: "ואלה נובלת עליה - פירושו אלה שעליה נובלים, וכן מגלחי זקן, שזקנם מגלח, ודמה אותם לאלה ולא לאילן אחר, כי האלה והאלון כשיפלו עליהם ידמה שהם יבשים מכל וכל יותר משאר אילנות, וזכר אחד מהם למשל". את האלה הוא מזהה בעקבות רס"ג כמין הנקרא בשם זה גם היום וכתב: "... ואלה תרגומו בוטמא, וכן תרגם רבינו סעדיה בערבי בוטמא". האלה הארצישראלית הגדולה והבולטת בנוף ההררי של ארץ ישראל אכן משירה עלים אך מה לגבי האלון? האלון המצוי הגדל בשכנות לאלה הארצישראלית הוא ירוק-עד ולכן היה צורך למצוא הסברים אחרים.
פירוש נוסף המובא ברש"י מניח ש"שלכת" היא שמו של מקום: "... ויש פותרים שער שלכת היתה בירושלים כמו שאמר בעזרא והיו שם אלה ואלון נטועים". הרחיב והסביר פרופ' י. פליקס ז"ל שסבר שהאלון בישעיהו הוא האלון המצוי הגדל בסביבות ירושלים, ועץ זה ירוק-עד ואינו משיר את עליו בחורף. יתר על כן, השרת העלים אינה מבטאת כראוי את האסון שישעיהו ניבא, שהרי ידוע לכל שבעקבות השלכת מגיע לבלוב חדש ורענן. ייתכן ומסיבות אלו פירש רש"י שה"שלכת" מציינת שם מקום בירושלים, בסביבות "שער שלכת" שבדה"א (כו ט"ז). שער זה נקרא גם שער האשפות (נחמיה, ג י"ד, רש"י כינה את ספר נחמיה בשם עזרא) ודרכו הובילו אנשי ירושלים את האשפה אל מתחם שבו גדלו עצי אלון ואלה. עצים אלו היו בעברם גדולים אך במשך הזמן עם הזדקנותם, החלו ענפיהם להישבר, ותושבי המקום ליקטו את הענפים היבשים שהיו הפקר לצורך הסקה. לבסוף לא נותרו אלא גדמים חסרי ענפים שנקראו "מצבת". הן האלון והן האלה מסוגלים לאחר כמה שנים לחדש את ענפיהם ולהפוך לעצים גדולים ורעננים וכאן טמונה הבשורה לעם ישראל.
נגה הראובני ז"ל הציע פירוש מקורי לפסוק שבו אנו עוסקים. לדעתו נבואה זו נאמרה בתקופת זוהר מדיני וצבאי ביהודה, כאשר ממלכת יהודה הגיעה עד לגבולות שהיו בימי שלמה וכללה את אילת, את ארץ אדום ואת גלילות פלשתים בשפלה. במקביל לפריחה הכללית גדלו הפערים החברתיים והתרבו תופעות ניצול ועושק. ישעיהו הנביא יצא נגד תופעות ההידרדרות המוסרית והזהיר, שלמרות ההקפדה על מצוות בין אדם למקום ("למה לי רוב זבחכם"), הן תגרומנה בסופו של דבר לחורבן. על מנת להמחיש את הסכנה לצבור שבטח בכוחו ועושרו היה עליו להשתמש במשל של האלה והאלון.
לקראת החורף עצי האלה מתחילים לבלוט בין עצי היער ביופיים משום שלקראת השלכת צבע העלים הופך בהדרגה לאדום וצהוב. כל ההדר הצבעוני של האלה נובע מתהליך בו נמקים העלים בבסיסם ובסופו של דבר ינשרו מהעץ. הנמשל הוא ממלכת יהודה הנמצאת בשיא תפארתה. אמנם היא נמצאת בפסגת ההצלחה אך כל תא מתאי החברה מתייבש בבסיסו. התהליך עדיין לא נראה לעין אך כל הזוהר יעלם בבת אחת עם החורבן.
לדעת נ. הראובני האלון במשל איננו האלון המצוי, שהוא עץ ירוק-עד, אלא אחד משני מינים אחרים של אלון הגדלים בארץ: אלון התולע ואלון התבור. מינים אלו נשירים אך בניגוד לאלה צבע עליהם לא משתנה והוא נותר ירוק. ייחודו של האלון הוא בכך שענפיו עומדים חשופים תקופה קצרה בלבד. תוך שבועיים שלושה לאחר השלכת הוא מתחיל ללבלב בצבע ירוק רענן. האלון במשל מסמל את הצד האופטימי בנבואה. אמנם ממלכת יהודה תיענש אך זו תהייה תקופת מעבר קצרה ומייד אחריה יתפתח דור חדש. החורבן לא מוחלט אלא דומה ל"מצבת" של האלון כלומר לגזע הניצב ללא כסות עלים אשר תוך זמן קצר יעטה מחדש עלים וחיים חדשים: "זרע קדש מצבתה".
תמונה 7. אלה אטלנטית - חניון האלה ליד רמות נפתלי באדיבות סטיב לוי - אלון שבות.
(1) בחלק ה"הרחבה" יובא הסבר לפסוק ובעיקר למשמעות המילה "שלכת" תוך הדגשת מקומה של האלה הארץ ישראלית.
(2) רד"ק (הושע, ד): "תחת אלון - תרגום בלוט, וכן יקרא בערבי והוא אילן שנושא הפרי שקורין לו בלע"ז גלנא"ץ וענפיו מרובים לפיכך בוחרין בו לעבוד עכו"ם תחתיו כמו שאמר כי טוב צלה, וכן לבנה ואלה ולבנה עץ שגזרתו לבן, ואלה שקורין בלע"ז אולמ"ו ות"י כי טוב צלה ארי מעפי טולה וכן אלה עבותה בוטמא מעפיא".
(3) מיני אלות נוספים הגדלים בארץ שאינם באים בחשבון הם אלה אמיתית (אלת הבוטנה) (ראו במאמר "כפיסתקא ופלגי דפיסתקא" (גיטין, נט ע"א)) ואלת המסטיק (תמונות 6) בעלת המבנה השיחני.
(4) פירוש: "... שאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי [אומרים בבית מדרשו] של רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו", ולדעתו כל אלה כולם הם מיני ארז. ומזהים אותם: ארז הוא קרוי בארמית ארזא ... ותוהים: גם אם מונים אותם את כולם, הלא הני [אלה] שבעה בלבד הוו [הם], ולא עשרה! כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: הוסיפו עליהם עוד שלושה מינים הקרויים אף הם ארז: אלונים, אלמונים, אלמוגים. ומזהים אותם: אלונים הם הקרויים בוטמי, אלמונים קרויים בלוטי, אלמוגין הם כסיתא [אלמוגים].
רשימת מקורות:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (135-140).
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 80-81).
לעיון נוסף:
בצמח השדה: אלה אטלנטית, אלה ארץ ישראלית, אלת המסטיק.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
