כמה שפחות לחפש טומאה

הרב דב קדרון

נזיר סג ע"א

מה שנאמר לגבי נזיר (במדבר ו, ט): "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ", כולל את כל שלושת מצבי התודעה: אונס, שוגג ומזיד. אם הנזיר התקרב למת בכל דרך שהיא, באוהל או במגע, נתבטלה הנזירות שקיים עד כה; והוא מתחייב בתגלחת ובקרבן ובקיום מחודש של נדרו.

מקרה אחד של אונס יוצא מכלל זה: אם כבר השלים את נזירותו ואף הקריב את קורבנותיו, ואחר כך נודע לו שנגע במת או האהיל על מת בעת תקופת הנזירות, ובשעה שנטמא לא ידע איש בעולם שמת טמון באותו מקום. מקרה זה קרוי "טומאת התהום": "איזהו טומאת תהום? כל שאינו מכירה אחד בסוף העולם". אם נודע לו לאחר סיום הנזירות שבזמן שהיה נזיר נטמא בטומאת התהום, אין נזירותו מתבטלת למפרע.

מכאן נלמד שטומאה שאף אדם בעולם לא ידע על קיומה, הינה פחות חמורה מטומאה שנודעה אפילו לאדם אחד.

אולי ניתן להסיק מכאן שראוי לא לחפש ולפרסם עניינים של טומאה, וכשלא יתפרסמו השפעתם תהיה פחותה.