טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל
נזיר סו ע"א - ע"ב
"אמר ליה רב לחייא בריה: חטוף ובריך. וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: חטוף ובריך. למימרא, דמברך עדיף, והתניא, רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך, ואמר ליה רבי נהוראי: השמים! כך הוא, תדע, שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין! תנאי היא; דתניא: אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך תחילה".
ענין גדול העונה אמן יותר מן המברך דומה לדברי רבי חנינא: גדול המְצוּוֶּה ועושה יותר ממי שאינו מְצוּוֶּה ועושה. כי כאשר אינו מְצוּוֶּה גאוותו מְסַיַּעְתּוֹ שהנה ברוב צדקותו הוא אשר יזם את עשיית המצוה. ואילו המְצוּוֶּה נגרר אחרי הַמְּצַוֶּה.
על פי זה יש מקום להכריע, שכל עוד לא יזם איש, מצוה להקדים וליזום, וכדברי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא (אבות פרק ב משנה ה) וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ. וזהו שציוו רב ורב הונא "חטוף" כלומר לפני שיפתח איש אחר במצוה.
אך כאשר כבר יזם איש אחר – (איכה ג, כז) טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל, טוב לו שיתגבר על יצרו להנהיג, ויקבל עליו את עול המוביל.
