יותר מדי = פחות מדי
הרב דב קדרון
סוטה ט ע"ב
כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו.
רבי שמחה זיסל זיו זצ"ל, תלמידו המובהק של רבי ישראל מסלנט, כתב (חכמה ומוסר חלק ב סימן קב) שהכלל הזה חל לא רק לגבי תאווה, כמו אצל האשה הסוטה, כמובא בגמרא, אלא גם לגבי הטבע וגם לגבי התורה, כי הקדוש ברוך הוא ברא את כל טבע הבריאה בהתאם למהלך התורה, והוא נותן כמה דוגמאות:
אדם שרוצה להרוויח כסף כדי שתהיה לו בסופו של דבר מנוחה, ופותח עסק, אם אינו יגע כראוי העסק לא יצליח, ויאבד גם את הכסף שכבר יש בידו, ויהיה טרוד עוד יותר, כי יש חוק קצוב של מנוחה הראויה לאדם, ומי שנותן עיניו במה שלא ראוי לו, בסופו של דבר מאבד גם את מה שכבר יש לו.
כך גם בעניין הבריאות, מי שמוסיף על שיעור המנוחה הראוי לו, או שישן יותר מדי – זה פוגם בבריאותו.
כך גם במושל ומנהיג עם. אם ירצה להוסיף במנוחה יותר מדי הרי המדינה תתקלקל, ולבסוף אנשי המדינה נעשים לו שונאים, והרי הוא נרדף מרבים, ולדמו יארבו, ויהיה קשה לו עוד יותר.
על פי אותו עיקרון אסרה התורה להוסיף או לגרוע מהמצוות, כי כל תוספת מעבר לראוי גורמת לחיסרון.
