נבואת מרים
מגילה יד ע"א
"כתיב, (שמות טו, כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה [אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ], אחות אהרן ולא אחות משה?!
אמר רב נחמן אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך. וכיון שהשליכוהו ליאור - עמד אביה וטפחה על ראשה, ואמר לה: בתי, היכן נבואתיך? היינו דכתיב ותתצב אחתו מרחק לדעה - לדעת מה יהא בסוף נבואתה".
הסיפא צריכה ביאור, מנין נלמד בפסוק: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ – לידע מה יהא בסוף נבואתה? למה לא יתפרש כפשוטו שנעמדה לצפות מה יקרה לו?
ופירש בפירוש עץ יוסף על עין יעקב (במסכת סוטה יג ע"א) בשם היפה תואר: "לידע מה יהא בסוף נבואתה. דאם לא כן מאי לדעת מה יעשה לו פשיטא שסופו למות שם לפי הטבע". כלומר שאילולא נבואתה לא היה כלל מקום לאותה השתדלות. וקשה, הרי פשט הכתוב הוא שמרים ברוב אמונתה וצדקותה עשתה כל השתדלות להציל את חיי אחיה. וכיצד יתכן לדרוש את ההיפך ולהניח שבודאי לא היתה עושה כך אילולא שנתגלה לה בנבואה שיינצל?!
אלא י"ל שדרשו "מֵרָחֹק" שהוא דרך נבואה לדעת מראש מה יהא בסוף. וכעין אמרם במסכת מגילה דף יד ע"ב: "שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי".
ועוד י"ל שדרשו לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ – לְדֵעָה מַה י' עָשָׂה לוֹ. שהרי כשנולד נתמלא כל הבית אור וניכר היה שהוא גואלם של ישראל, וכיצד זה עתה יהא מושלך ליאור – שנתוספה אות י' לאור ונעשה יאור?!
והבינה מרים בנבואתה שאותה תוספת של י' שהפכה אור ליאור, גם היא חלק מהישועה שעתיד אותו הבן להושיע את ישראל. ועמדה וצפתה וציפתה עד שזכתה ולקחה אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ – באות יו"ד שלה (ובמסכת מגילה דף יד), להלל ולשבח על שנתקיימה נבואתה – בַּמַּיִם בַּסּוּף לקה, ובמי יַם סוּף הושיע את ישראל.
