שאיפה לטוב / רפי זברגר

סוטה ט ע''ב
 

הקדמה 

במסגרת דיון נרחב במשניות ובגמרא בדפים אלו ציינה המשנה בעמוד ב' את שקרה לשמשון באופן של ''מידה כנגד מידה'':
שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שופטים ט''ז, כ''א): וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים הָאֲסוּרִים:
אומרת המשנה כי שמשון נתפתה לשאת נשים פלישתיות מחמת יופיין, לכן גם הוא נענש שאותם פלישתים נקרו את עיניו. 
 

הנושא

בתחילת הגמרא מובאת ברייתא המציינת את המקור למימרה זו במשנה:
תנו רבנן: שמשון בעיניו מרד, שנאמר (שם י''ד, ג'): וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שם ט''ז, כ''א): וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים הָאֲסוּרִים:
המרידה של שמשון בעיניו הייתה בכך ששמשון אמר לאביו כי הוא מבקש את האשה הפלשתית אשר נראית מתאימה לו להיות אשתו. מכיוון שחטא ''במראה עיניים'', נענש בכך שניקרו את עיניו.
איני? והכתיב (שם י''ד, ד'): וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל!
מקשה הגמרא על מימרא זו, כיצד ייתכן לומר כי לקיחת האשה הפלשתית מהווה חטא של שמשון, והרי נאמר שם כי הוריו הבינו שכל זה מאת ה', אם כן, מדוע ''זוקפים'' זאת לחובתו של שמשון?
כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל.
עונה הגמרא, כי למרות שבאופן עקרוני לקיחת האשה הפלשתית אמנם הייתה מאת ה', וכוונתה הייתה להתערבב עם הפלשתים אשר שלטו באותה תקופה בארץ על מנת שיוכל לאחר מכן להילחם נגדם ''מבפנים'', אך בכל אופן הייתה כאן גם מחשבה ותאווה פרטית של שמשון שבגינה נענש מאוחר יותר.
המהרש''א בחידושי אגדות על הדף מחדד את אמרת הגמרא:
.. על דעת שאמרו "בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו"
כלומר, ה' סיבב כך שיתחתן עם האשה הפלישתית כי בעצם זו הייתה רצונו ותאוותו של שמשון.
וכן שואל הרמב''ם אומר בהלכות תשובה (פרק ה' הלכה ד') על סוגיית בחירה (האדם) וידיעה (של ה'):
ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ,
היאך ייתכן לומר כי ה' יודע הכל, והכל נעשה ברשותו, ובכל אופן רשות (וחובה) ביד כל אדם להחליט ולכוון את מעשיו לכיוון הטוב והחיובי? עונה הרמב''ם כי אין זו סתירה:
דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו...
האדם מתנהג ופועל כפי רצונו, מדעתו וממחשבתו, והקב''ה יודע את שיבחר האדם. לאור זאת ניתן לדון את האדם לפי החלטותיו ומעשיו, אם לטובה הרי נידון לטוב, ואם לרעה נידון למוטב.
וכן אצל שמשון, כוונת ההצהרה שהדבר היה מאת ה', ללמד כי ישנה ידיעה אלוקית לבחירה זו, אך הוא זה אשר ''בחר'' לקחת את האשה הפלישתית, ולכן אפשר להענישו במידה כנגד מידה. 
 

מהו המסר

עסקנו בסוגיה עקרונית מאוד של ידיעה ובחירה, כשהעיקרון הנובע ממנה כי אין ''לברוח'' בטענת ידיעת ה' המחייבת אותנו לפעול בכיוון מסוים, אלא הכול תלוי בנו. נשאף לבחור בטוב, ואז גם בעז''ה נזכה לטוב. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]