מה נצטווה עמרם במצרים?
הרב דב קדרון
סוטה יב ע"א
תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
מהר"ץ חיות הקשה על זה, שהרי לפני מתן תורה לא היו צריכים לא קדושין ולא ליקוחין, כמו שכתב הרמב"ם בתחילת הלכות אישות, ומה כוונת הגמרא כאן שעמרם וכולם גירשו והחזירו את נשותיהם?
מתוך כך הוא הסיק שאכן כבר אז הם נצטוו במצוות קידושי וגירושי אשה, וכן כתב בשו"ת מקום שמואל (סימן כג) שדברי הגמרא כאן הם המקור לדבריו של הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ט הלכה א), שכתב: "ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות", ומפרשי הרמב"ם לא הצליחו למצוא מקור לדבריו.
אולם החיד"א (שו"ת חיים שאל חלק א סימן צה) דחה את הדברים הללו וכתב שאין הכרח לפרש את הדברים כפשוטם, שהיו אלו גרושין ממש, ונצטוה עמרם על מצווה זו, ולכן תמיהת מפרשי הרמב"ם קיימת, ולא ברור מאין מקור דבריו. בנוסף לכך קשה מדברי המדרש (שמות רבה פ' ל'): "נתן לאדם שש מצות, הוסיף לנח אחת, לאברהם שמנה, ליעקב תשע, אבל לישראל נתן להם הכל", מדברים אלה נראה שלא היה מי שהצטווה במצוות אחרי יעקב אבינו מלבד כלל ישראל, כי אם אכן עמרם הצטווה מדוע לא נזכר דבר זה במדרש, לכן למסקנתו דברי הרמב"ם הללו לגבי עמרם נשארים בצריך עיון.
