שיפור מצב תמידי / רפי זברגר

סוטה יא ע''ב
 

הקדמה 

למדנו במשנה בדף ט': על יישום ''מידה כנגד מידה'' גם בדברים טובים. נלמד את הנקודה הראשונה המנויה שם:
מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב', ד'): וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ: , לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר (במדבר י''ב, ט''ו): וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.
באותה מידה שמרים המתינה למשה בעת היותו מונח בתיבה על הנילוס, "מדדו לה" כל העם, והמתינו עד אשר תחזור מרים טהורה מצרעתה, לאחר שבעת ימים של הסגר מחוץ למחנה. 
 

הנושא

בעקבות הדיון בגמרא על פועלם ומעשיהם הטובים של מרים ויוכבד אמה, הרחיבה הגמרא ופירשה את הפסוקים המתארים את תחילת השעבוד במצרים.
תוך כדי הסבירה הגמרא כיצד עם ישראל התרבה למרות גזירת השמד של כל הבנים.
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה (שמות א', ט''ו) - רב ושמואל, חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה.
רב ושמואל חולקים מיהן שתי המיילדות אשר עליהן ציווה פרעה להשמיד את כל תינוקות של העם היהודי. לא ידוע מי אמר מה, אלא אחד סבר כי מדובר באם וביתה, והשני סובר כי מדובר בכלה וחמות שלה. ומסבירה הגמרא:
מאן דאמר אשה ובתה, יוכבד ומרים; ומאן דאמר כלה וחמותה, יוכבד ואלישבע.
הדעה הראשונה היא הדעה היותר מוכרת, ואותה בלבד רש''י מצטט בפירושו על התורה: יוכבד ומרים ביתה. הדעה השנייה מסכימה כי מדובר ביוכבד, אך המיילדת השנייה אינה מרים (כיוון שהייתה באותה עת רק בת שש) אלא אשת אהרון – אלישבע, כלתה של יוכבד.
תניא כמאן דאמר אשה ובתה,
הגמרא מצטטת ברייתא המחזקת את הדעה כי מדובר ביוכבד ומרים (אולי בגלל הוכחה זו רש''י מצטט רק דעה זו בפירושו על התורה), ומסבירה את מהות שמותן.
דתניא: שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה.
שפרה היא יוכבד, ונותנת הברייתא שני הסברים לשם זה:
1. דאגה בעת הלידה ''לשפר'' את מצב הוולד, בכך שאם ראתה ''משהו לא תקין'' כמו איברים לא במקומם, לכלוך ודם רב וכדו' הייתה משפרת ומשתדלת לתקן זאת, ועל שם זה נקראת בתורה שפרה.
2. תוצאת הלידות של שפרה (ופועה שעזרה לה) הינה פריה ורביה בסדר גודל משמעותי בעם ישראל. שפרה מלשון ''שפרו'' (ורבו).
פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה (ומוציאה את הולד); דבר אחר: פועה - שהיתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל.
פועה היא מרים, וגם לשם זה מספקת הגמרא שני הסברים:
1. "משעשעת את הוולד בדברים ערבים'' עד שיצא מרחם אמה (רש''י). טכניקה מעניינת המאיצה את יציאת הוולד מן הרחם, דרך ''שעשוע'' הוולד הגורמת לוולד לרצות לצאת במהירות וביעילות מן הרחם. דרך זו מתייחסת לוולד כאדם שכבר ''מבין עניין'' ומגיב באופן חיובי לחיזוקים חיצוניים שהוא מקבל אפילו טרם יציאתו מרחם אמו.
2. הייתה ''צועקת'' מתוך נבואה כי עתידה אמה להוליד בן שבסופו של דבר יושיע את העם. בכך בין היתר, הצליחה להשפיע על אביה לחזור ולקדש את אימה, לאחר שגירשה בעקבות גזירת פרעה.
 

מהו המסר

• הסבר הראשון של שפרה מלמד כי יש לשאוף לשפר כל מצב נתון. גם אם ''יש בעיות וסיבוכים'' מתייחסים למצב הקיים, ומנסים בכל הכוח לשפרו ולהיטיב עמו.
זהו מבט חיובי לכל מצב בחיים. גם אם נתקלנו בקשיים ומהמורות במהלך החיים, אין נכנסים לעצבות או מרה שחורה חס וחלילה, אלא מנסים מתוך המצב הנתון לראות דרכים טובות ויעילות להיטיב ולשפר את המצב. לראות מה וכיצד ניתן לעשות, וכך אמנם פועלים ועושים. שיפור מצב תמידי!
• הסבר ראשון לשם פועה מתייחס לוולד כמו ''ילד שמבין עניין''. על פניו נראית התייחסות זו תמוהה למדי, שהרי לכאורה עובר אינו ''בר הכי'' להבין ולהרגיש את ''השעשוע'' של המיילדת אשר מנסה לסייע לו לצאת מן הרחם בצורה תקינה וטובה. בכל אופן מתייחסת אליו המיילדת ''ברצינות ובכבוד'' ורואה בו כביכול ''בר שיח'' להבנת עניין ולשיתוף פעולה מלא.
תכונה זו מלמדת אותנו להתייחס לכל אחד, קטן כגדול, טיפש כחכם, בעל מום או אדם בריא, בכבוד הראוי לו, אף פעם לא מתייחסים לאדם כאילו הוא ''נחות''. כל אחד ברמתו וחכמתו, אבל אף פעם לא מתוך זלזול חס וחלילה, אלא התייחסות מכבדת ומעריכה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]