וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'
ברכות ו ע"ב
"אמר רבי יוחנן: בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה - מיד הוא כועס, שנאמר: מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם בעזרו. וכשמת - אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו".
נאמר באברהם (בראשית יח, יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
צְדָקָה – היא חסד, והיא סימן מובהק לבניו שומרי לקחו.
וּמִשְׁפָּט – זהו צדק, וכן מצינו שעשה משה בראותו אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו, ובראותו שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים.
אך מהי דֶּרֶךְ ה' שאותה הוא מצוה את בניו ואת זרעו לשמור?
כשהיה הולך אברהם בדרכו, בהגיעו למקום, מה היה עושה: (בראשית יב, ח) וַיֵּט... שָׁם... וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. (בראשית יג, ד) אֶל מְקוֹם... וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'. (בראשית כא, לג) וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם.
וכך עשה אחריו גם בנו (בראשית כו, כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'.
ופירש אבן עזרא (בראשית יב, ח) "ויקרא בשם ד' - תפלה, או קריאת בני אדם לעבוד השם".
מכאן שכל המקיים תפילה בציבור, או גם מקיים כנס לימוד בתורת ה' ודומיהם, הרי זה מבניו ומהולכי דרכו של אברהם אבינו.
מכאן סמכו מנהג לרדת לפני התיבה בשנת אבלות אביו ואמו, לילך בדרכם שאותה קיבלו מדרכו של אברהם אבינו.
וזהו שמורה מיכה: (ו, ח) הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. בכמה מקומות אמרו: "(ויקרא כז, לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת, מכאן שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה". לא בנבואתו ידע מיכה מהי דרישת ה' אלא ממצות אברהם אבינו את זרעו.
עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט – לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
וְאַהֲבַת חֶסֶד – לַעֲשׂוֹת צְדָקָה.
לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ – וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'.
