תוצאה בלתי הגיונית בעליל / רפי זברגר

קידושין סד ע''א
 

הקדמה 

המשנה הראשונה בדף עוסקת בדיני אֵמוּן. מתי אנו מאמינים לעדות מסוימת, ובאילו מקרים איננו מאמינים.
קובעת המשנה: קדשתי את בתי, או: קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה – נאמן. קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה, והרי היא גדולה [עכשיו היא גדולה] – אינו נאמן. נשבית ופדיתיה [האשה נפלה בשבי, והאבא מעיד שפדה את בִּיתוֹ משם] בין שהיא קטנה ובין שהיא גדולה – אינו נאמן.
הגמרא מסבירה את ההבדל בין הרישא [תחילת המשנה], שם אנו מאמינים לעדותו של האבא שהוא "קיבל קידושין" עבור בִּיתוֹ, או גם קיבל קידושין וגט עבורה, ובכך בעצם פוסלים את הבת מלהתחתן עם כהן [גרושה אסורה לכהן], לבין הסיפא [הדין האמצעי והדין האחרון], שם איננו מאמינים לעדותו של הבעל. מכיוון שהרישא עוסקת במקרה שהבת עדיין קטנה, ויש רשות וזכות לאבא לקדש את בִּיתוֹ [בלשון הגמרא: בידו לקדשה] – לכן אנו ''מפעילים'' דין ''מיגו'' וטוענים, כי אם האבא היה רוצה לשקר, היה יכול לקבל קידושין עבורה גם עכשיו. אך במקרה השני, בו הבת כרגע גדולה, והאבא כבר לא מורשה לקדש את בִּיתוֹ הגדולה, לכן – אנו לא מאמינים לאבא. גם במקרה השלישי, בו האבא מעיד כי בִּיתוֹ נשבתה [חוששים כי נבעלה לגוי בעת שהותה בשבי, ולכן ן היא נקראת ''זונה'' ואסורה לכהנים] והאבא מעיד שאחר כך פדה אותה, גם במקרה זה, איננו מאמינים לאבא (נסביר בעז''ה בהמשך).
 

הנושא

נהגמרא שואלת מספר שאלות על המקרה האחרון, בו העיד האבא כי בִּיתוֹ נשבתה בשבי, והוא פדה אותה משביו, ובכך בעצם פוסל את האשה מכהונה [חשש לזנות, כהסבר בהקדמה], אמרנו שאינו נאמן, כיוון שבִּיתוֹ עכשיו גדולה, אינו יכול לפסול אותה לכוהן. הגמרא שואלת על מספר אפשרויות שלכאורה יכול לפסול את בִּיתוֹ לכהונה, גם כשהיא גדולה:
1. יכול לחתן אותה עם חלל [חלל הוא בן הנולד מ''פסולי כהונה'', כלומר אביו הכהן התחתן עם גרושה, האסורה עליו, הבן שלהם נקרא ''חלל'' וגם הוא פסול לכהונה] ובכך להפוך את בִּיתוֹ לחללה [אשה הנשאת לחלל, הופכת להיות בעצמה ''חללה''] ופסולה לכוהן.
2. יכול לחתן את בִּיתוֹ עם ממזר, ובכך גם לפסול את בִּיתוֹ לכהונה.
3. אם בִּיתוֹ אלמנה, יכול לקדש אותה לכהן גדול [אסור לכהן גדול להתחתן עם אלמנה], ובכך לפסול את בִּיתוֹ לכהונה.
נתעכב במסגרת המאמר, רק על התשובה לשאלה השלישית: אומרת הגמרא, שאנו פוסקים כמו רבי עקיבא בשיטת רבי ישבב האומר: בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף [רבי עקיבא] שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל – הוולד ממזר. רבי עקיבא, על פי הסברו של רבי ישבב, סובר שכל אדם המקדש אשה האסורה עליו, הרי הוולד הנולד מקידושין אלו הופך להיות ממזר. [משמעות הדבר: קידושין במקרים אלו לא חלים בכלל, ולכן האבא גם לא יכול לקדש את בִּיתוֹ לאדם הפסול עבורה, שהרי קידושין אלו לא יחולו כלל וכלל]. אמנם רבי ישבב בעצמו לא מסכים לדעה זו, וצורח [מתנגד בתוקף] לשיטה זו, ואומר: לא יכול להיות שאנו נרבה כל כך ממזרים בישראל, אבל הגמרא עונה שאם נלך בשיטת רבי עקיבא, הרי שכך אנו מיישבים את השאלה השלישית.
  

מהו המסר

נתמקד בדעתו של רבי ישבב: ''לא נראה לו'' שיטת רבי עקיבא, האומרת כי, כל אדם המקיים יחסים עם אשה האסורה עליו, הוולד הנולד מכך ממזר. אומר רבי ישבב: הייתכן? לפי שיטה זו אנו מרבים מאוד ממזרים בישראל [כנראה בזמנם, ולצערנו גם בזמננו, ישנם הרבה מקרים בהם אנשים מקיימים יחסים אסורים], ואם נגדיר כל צאצא כזה כממזר, הרי שיהיו לנו הרבה ממזרים.
''שיטתו'' של רבי ישבב היא, שעל פי "תוצאה בלתי הגיונית בעליל'' אנו תופשים עמדה, אפילו עמדה הלכתית.
רבי ישבב, לא טוען ''חזיתית'' כנגד שיטת רבי עקיבא, אלא רק כנגד התוצאה, שאם נקבל וניישם את שיטת רבי עקיבא, נגיע למצבים קשים ובלתי סבירים. על פי ''שיטה'' זו נוכל לשלול דעות מסוימות, או מעשים של אנשים, רק על פי תוצאת הדעות או המעשים -ד ''כלי'' מעניין ליישום! 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]