מה שנעשה נעשה / רפי זברגר

קידושין עא ע''א
 

הקדמה 

בהמשך לדיונים בפרק ''עשרה יוחסין, העוסק בדיני יוחסין בעם ישראל, דנה הגמרא בדף שלנו בכלל שציטטנו בדף ס''ט: כל הארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל. משמעות הכלל הזה: רמת יוחסין של כל העולם הוא פחות טובה ביחס לרמת היוחסין בארץ ישראל [עיסה – מסביר רש''י בדף ס''ט: פסולת, כלומר- כל הארצות נחשבות ל''פסולת'' בנושא יוחסין, יחסית לרמה יוחסין בארץ ישראל, כיוון שבני ארץ ישראל בודקין כל הזמן ביוחסין, בגלל הכוהנים] אבל, ארץ ישראל נחשבת ל''פסולת'' ביחס ליוחסי בבל, מכיוון שעזרה "הפריש" את כל הפסולים משם.
לפי כלל זה, אין לבדוק בכלל ביוחסין בבבל, אלא רק בארץ ישראל ועוד יותר בכל העולם כולו.
 

הנושא

בימיו של רבי יהודה הנשיא, ביקשו ''לשנות'' את הכלל ולהחליף את החלק השני ואמרו: כל הארצות עיסה לבבל, ובבל עיסה לארץ ישראל. כלומר, בבבל ''יש עניין'' לבדוק את הייחוס, כיוון שהייחוס הכי טוב ''עבר'' לארץ ישראל.
רבי יהודה הנשיא שמע על כך ואמר: קוצים אתם משימים לי בין עיני! כלומר, אני צאצא של הלל אשר מקורו בבבל, ואם אומרים עכשיו, כי היוחסין בבבל ''דורשים בדיקה'' הרי שאני צריך לבדוק את היוחסין שלי...
כנראה ששינוי זה הוטמע בארץ ישראל, ואנשים שמוצאם בארץ, ''הרגישו טוב'' כיוון שלפי הקביעה החדשה, ארץ ישראל היא ה''סולת הנקייה'' מבחינת יוחסין.
כל זאת, עד אשר הגיע רבי פנחס, שגם בימיו ביקשו לעשות ארץ ישראל עיסה לבבל, והוא יצא בהכרזה חד משמעית, וקבע כי: ארץ ישראל עיסה לבבל. קביעה זו שארץ ישראל, אינה ''סולת נקיה'' גרמה לביצוע ''בדיקות יוחסין''. עד אשר הגיעו לסכנה ופירשו. כלומר, לפי הבדיקות מצאו משפחות ''פסולות'' שהיו בעלי זרוע, כלומר, פחדו לומר להם ולהכריז קבל עם ועדה, כי משפחות אלו אינן מיוחסות, ואז הפסיקו מלבדוק משפחות נוספות.
רבי יוחנן, מנהיג החכמים בארץ ישראל, נשבע ואמר: בידינו היא, אבל מה אעשה שגדולי הדור נטמעו בה. כלומר, אנו יודעים מי המשפחות ''הבעייתיות'', וחלק מהן היו משפחות של ''גדולי הדור'' ולכן הוא לא גילה זאת לציבור.
הגמרא מסכמת ואומרת, כי רבי יוחנן פעל על פי שיטת רבי יצחק: משפחה שנטמעה – נטמעה. כלומר, אם משפחה לא מיוחסת נטמעה בתוככי העם, מבלי שידענו על כך מראש, אין צורך ואין חובה לגלות ולספר זאת, ויש להשאירם בסטטוס זה, ולא לשנות. ומוסיף רש''י הערה חשובה: ולעתיד לבוא הם יהיו כשרים!  
 

מהו המסר

נראה שאפשר ליישם עיקרון זה בנושאים רבים ומגוונים. יש להשתדל למנוע מעשים לא טובים, המביאים לתוצאות לא רצויות. אך אם המעשה כבר נעשה, ו''החיים המשיכו לזרום'', אנו לא מפשפשים ומחפשים בעבר הרחוק כל הזמן מחדש.
יש להדגיש: לא מדובר על עשיית עבירות, בכל הרמות, שהרי עבירה "מטביעה חותם", ויש לבצע ''תהליך חזרה בתשובה'' כידוע ומוכר לנו מימי התשובה והרחמים. אלא מדובר על מעשים לא רצויים שאינם עבירות, אך אדם יכול להצטער עליהם עד יומו האחרון. על מעשים כאלו, אנו מבקשים ללמוד כי אין לנהוג כך, אלא: כיוון שנטמע – נטמע.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]