הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

סוטה ל ע"ב

תלמוד בבלי סוטה ל, ב:

"ת"ר, בו ביום דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה? כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'; רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את הלל והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה; רבי נחמיה אומר: כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו. במאי קמיפלגי? רבי עקיבא סבר: לאמר - אמילתא קמייתא, ורבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי סבר: לאמר - אכל מילתא ומילתא, ור' נחמיה סבר: ויאמרו - דאמור כולהו בהדי הדדי, לאמר - דפתח משה ברישא".

ישנם שיטות שונות בשאלה כיצד שרו משה וישראל את שירת הים. שיטה אחת אומרת שכל דבר שאמר משה חזרו ישראל על הביטוי אשירה לה'. שיטה שניה אומרת שכל חלק של השירה עם ישראל חזר אחרי משה. שיטה שלישית היא שמשה ועם ישראל שרו ביחד (רק שמשה התחיל את השירה).

לתלמוד הירושלמי שיטה נוספת: משה אמר אשירה לה' עם ישראל חזר על אמירה זאת אשירה לה' והוסיף כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, וכן הלאה.

תלמוד ירושלמי סוטה ה, ד:

"רבי אבהו בשם ר' יוסי בי רבי חנינה כהדין פסוקא משה אמ' אשירה והן עונין אחריו אשירה ליי' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים משה אמ' עזי וזמרת והן עונין אחריו עזי וזמרת יה".

הרעיון של הירושלמי הוא רעיון שחורז פעמים רבות את הירושלמי והוא שילוב של קבע וחידוש. יהדות בריאה בנויה משילוב נכון מקבע וחידוש. יהדות בבסיסה בנויה על המסורת – על הקבע, אולם אם אנו מאמצים את הקבע בלבד תוך זמן קצר נהפכת עבודת ה' שלנו למצות אנשים מלומדה. חייבים למצוא מסלולי חידוש.

בדוגמה לעיל עם ישראל חוזר על דברי משה – זה קבע ובנוסף גם מוסיף דברים משלו – חידוש.