שעות קשות / רפי זברגר

קידושין פ ע''א
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו עוסקת בנושאים ''רגישים'' של יצרים העלולים לתקוף את האדם ולהביאו לידי "מעשה פריצות", ומהם הכלים להימנע מלהגיע למצבים אלו. נושאים אלו לא מקובלים ולא כל כך מוכרים ב''ציבור הכללי'', אך מקבלים משקל רב בהלכה היהודית:
לא יתייחד אדם אם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים... אומרת המשנה, כי אסור לאדם לשהות לבד עם שתי נשים, במקום שאין אנשים אחרים, מתוך חשש שמא יעבור עבירה עם נשים אלו. איסור זה נקרא בלשון התלמודית: ''איסור ייחוד''. קובעת המשנה, שאם המצב הפוך, אשה אחת עם שני אנשים, אין חשש למעשה פריצות, כיוון שאנשים מתביישים אחד מהשני.
הגמרא מוסיפה הסתייגות חשובה לדין זה: אמר רב יהודה אמר רבא: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים – אפילו בי עשרה נמי לא. כלומר, אם יש ''אנשים פרוצים'' שאינם מתביישים מחבריהם, במקרה זה אפילו אם יהיו עשרה גברים, יש לחשוש ולהיזהר מ''איסור ייחוד''.
 

הנושא

אומרת הגמרא שלכאורה המשנה אינה תואמת לדעתו של אבא שאול, המובאת בברייתא הבאה: כל שלושים יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים. אבל לא באיש אחד ושתי נשים. אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים.
הברייתא עוסקת במשפחה שנפל עליה אסון, ובנם התינוק נפטר בטרם מלאו לו חודש ימים. נאמר שם, כי תינוק זה לא ''זוכה'' ללוויה רגילה, אלא נקבר ע''י מספר מצומצם של אנשים. תנא קמא [חכם הראשון בברייתא, ללא שם מוגדר] אומר כי גם במצבים אלו יש להיזהר מלקבור את הבן במצב שיש גבר אחד עם שתי נשים. לעומתו, סובר אבא שאול, כי ניתן לקבור גם כאשר ישנם ב''אירוע'' רק גבר ושתי נשים. על פניו נראה לכאורה כי דעתו של אבא שאול סותר את דעת "המשנה שלנו", שהרי הוא מתיר ''ייחוד'' של גבר אחד עם שתי נשים בעת הקבורה, לעומת משנתנו האוסרת זאת.
הגמרא דוחה זאת, ואומרת, כי ייתכן שאבא שאול מסכים לדין במשנה שלנו, ולמרות זאת מתיר ''ייחוד'' זה בעת הקבורה, בגלל ש"בשעת אנינות תבר יצריה". זמן ''אנינות'' הוא הזמן שבין פטירת אדם לקבורתו. אומרת הגמרא, שבשעות קשות אלו, בהם ''המת מוטל לפנינו'' וקרוביו בדרך לקבורתו, ''יצרו של האדם נשבר''. אין הוא ''עסוק'' בכך, אלא בדאגה לקבורה, וצער ואבל גדול על הפטירה. לכן, אומר אבא שאול, אין לחשוש מ''מעשים מגונים'' בעת הזאת, וניתן להתיר גם קבורה ע''י גבר עם שתי נשים, מה שבדרך כלל נאסר עליהם.
הגמרא מוסיפה כי חכמים [תנא קמא כדלעיל] סוברים שגם בעת אנינות אנו חוששים, ומסביר רש''י כי לפעמים אנשים ''עושים עצמם'' כאילו שהם באנינות, ו''כאילו'' לוקחים תינוק לקבורה, אבל בעצם דעתם לדברים אחרים לגמרי...  
 

מהו המסר

למדנו היום ש"בשעות קשות" לאדם, אין הוא מתפקד כמו בזמנים רגילים. אין הוא עסוק ונמשך ליצרים שונים, כמו יצר מין וכדו', כיוון שכל מעייניו ומחשבותיו מכוונות לאבלו ואנינותו. גם חכמים החולקים על אבא שאול, מסכימים עם עיקרון זה, אך חוששים שאנשים ''מערימים'' ועושים כאילו הם במצב אנינות.
עיקרון זה ניתן ליישם במצבים רבים בחיים, בהם אדם ''עסוק וטרוד'' בנושא מסוים, ואין לדבר איתו על דברים אחרים.
למשל, ילד הכועס על חברו, אין לדבר איתו באותה עת על שום דבר – יש להמתין עד אשר יעבור הזעם, ואז הכול פתוח. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]