טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הנודר מן הירק מותר בדלועין – דלעת
"דתניא: הנודר מן הירק מותר בדלועין, ורבי עקיבא אוסר, אמרו לו לרבי עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין! אמר להן: כן הדבר, כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית? אלא שדלועין בכלל ירק, ואין קטנית בכלל ירק" (חולין, קד ע"א).
שם עברי: דלעת הבקבוק שם באנגלית: Bottle Gourd שם מדעי: Lagenaria vulgaris (L. siceraria)
שם נרדף במקורות: דלעת יוונית, קרא
נושא מרכזי: מדוע הדלועים אינם נחשבים לירק גמור?
על הגדרת ירק/ירקות ראו עוד במאמר "ומכניסו לקיום פרט לירק" (פסחים, נו ע"ב). לקריאה הקש/י כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על דלעת הבקבוק הקש/י כאן.
לפני שנפנה לעסוק בשאלה האם דלועים הם ירק או פרי ומדוע הם שונים מירקות אחרים או פירות שמעמדם לא נתון לספק, נברר מהי הגדרת המונח "ירק" או "ירקות". ייתכן והמונח "ירק" עבר גילגולים במהלך התקופות. מלכתחילה ייעד הקב"ה לאדם שתי קבוצות צמחים (בראשית, א כ"ט): "ויאמר אלוקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה". משתמע מכאן שקיימת אבחנה בין עשבים, שהם כנראה הירקות, לבין עצי פרי. לעומת זאת בעלי החיים זכו ב"ירק עשב" כפי שנאמר: "ולכל חית הארץ ... את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן" (שם, ל). מפרש הרד"ק: "ירק עשב - סמך ירק אל עשב, לפי שהעשב לא יאכל ברוב אלא בעודו בלחותו ירוק". לאחר המבול בהבטחת הקב"ה לנח נעלמת האבחנה בין ירקות ופירות והם אוחדו תחת השם "ירק עשב": "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל" (שם, ט ג'). מפרש כאן הרד"ק: "כירק עשב - שנתתי לאדם הראשון, ופרי עץ בכלל ירק עשב, כי כל צומח ניתן לאדם לאכלה ולדורות הבאים אחריהם עד המבול, ולא נתתי להם הבשר לאכול, אבל לכם נתתי, כמו ירק עשב שהוא מותר לכם כן יהיה מותר לכם הבשר. וירק עשב פירשתיו. ורז"ל פירשו (סנהדרין נ"ז) כירק עשב ולא כירק גנה מכאן שנאסר הגזל על בני נח".
מנקודת מבט הלכתית חשובה הגדרת הירקות לעניין המצוות התלויות בארץ (כמו למשל עונת המעשרות) וכן לגבי ברכת הנהנין. ברכת הירקות היא בורא פרי האדמה ואילו על הפירות מברכים בורא פרי העץ. תחום נוסף הדורש הכרעה לגבי מעמדו של צמח מאכל מופיע בסוגייתנו, והוא חלות נדרו של הנודר מן הירק. ייתכן וכאן ההגדרת תהיה שונה משום שהיא תלויה בלשון בני אדם. לגבי נדרים למדנו: "מתניתין. הנודר מן היין - מותר ביין תפוחים, מן השמן - מותר בשמן שומשמין, מן הדבש מותר בדבש תמרים, מן החומץ מותר בחומץ ... מן הירק מותר בירקות השדה, שהוא שם לוויי" (נדרים, נג ע"א). רש"י: "מותר בירקות השדה - דהיינו שם לוויי ירק השדה ולא ירק סתם". לעניין נדרים ירקות השדה אינם נחשבים ירק אך ברור מאליו שברכתם בורא פרי האדמה כירקות.
ממחלוקת חכמים ורבי עקיבא משתמע שדלעת נמצאת בעמדת ביניים בין ירק לפרי ואילו הקטניות בוודאי אינן ירק. ההשוואה שעורכת הברייתא בין הדלעת לקטנית, שללא ספק, איננה נחשבת לירק תסייע לנו להגדיר טוב יותר את התכונות הנחוצות להכללה בקבוצת הירקות. נפתח בתאור תנאי הכרחי להבנת הסיבה למעמדה המיוחד של הדלעת והוא הגדרת הירקות. ההגדרות לירק רבות ולכולן יש יוצאים מן הכלל שאינם עונים באופן מלא לתנאי ההגדרה.
א. הגדרה לשונית. המונח "ירקות" בלשוננו ("לשון בני אדם") איננו עולה בקנה אחד עם ההגדרות הבוטניות. קבוצת הירקות כוללת בלשוננו גם גידולים שהחלק הנאכל בהם, על פי ההגדרה הבוטנית, הוא פרי. הפרי הוא החלק של הצמח המתפתח מהשחלה לאחר ההפרייה. הוא מכיל את הזרעים, מגן עליהם ובמרבית המקרים גם מסייע להפצתם. מיד לאחר הפריית הפרח מתחילים תהליכים רבים המסתיימים ביצירת פירות המכילים זרעים. העובר שבזרע מתפתח מגרעין הביצה לאחר הפרייתו, הזרע מהביצית, קליפת הזרע ממעטי הביצית והפרי מהשחלה. לעתים יש חלקים נוספים המשתתפים במבנה הפרי. על פי הגדרה זו דלעת, מלפפון, עגבניה, פלפל וכו' אינם ירקות כפי שהם נקראים בלשוננו אלא פירות. בכל "ירקות" אלו נוכל להבחין בזרעים.
ב. הגדרה גסטרונומית. המונח "ירקות" כולל איברים שונים של צמחים עשבוניים (בניגוד לעצים) שאנו אוכלים: פירות כגון עגבניה ודלעת, פרחים (כרובית, ברוקולי) עלים (חסה), גבעול (סלרי), גבעול מעובה (קולרבי), שרש מעובה (גזר) ופקעת (תפוח אדמה). במידה מסויימת קיימת חפיפה בין ההגדרה ההלכתית להגדרה הגסטרונומית.
ג. הגדרה הלכתית. על האבחנה בין פרי העץ ופרי האדמה אנו לומדים במשנה בברכות (לה ע"א): "משנה. כיצד מברכין על הפירות? על פירות האילן הוא אומר: בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: בורא פרי הגפן; ועל פירות הארץ הוא אומר: בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: המוציא לחם מן הארץ; ועל הירקות הוא אומר: בורא פרי האדמה, רבי יהודה אומר: בורא מיני דשאים". לגבי כלאי הכרם מחלקת התוספתא בין צמחים שהעלים יוצאים מעיקרם לצמחים שאינם מוציאים עלים מעיקרם: "הקנים והחגין והוורד והאטדין מין אילן ואינן כלאים בכרם. זה הכלל: כל המוציא עליו מעיקרו (יש גורסים "המוציא עלין מעצו") הרי זה ירק וכל שאין מוציא עליו מעיקרו הרי זה אילן" (כלאים, ליברמן, פ"ג הל' ט"ו). אנו חייבים להניח שהכוונה ב"עלין" איננה דווקא לעלים אלא גם לפירות שהרי הם החשובים לענייננו. הגדרה נוספת מופיעה בירושלמי (כלאים, פ"ה דף ל טור א /ה"ז): "תני רבי חיננא בר פפא: את שהוא עולה מגזעו מין אילן, משרשיו מין ירק. התיבון: הרי הכרוב הרי הוא עולה מגזעו? כאן בודאי כאן בספק". בבבלי (ברכות, מ ע"א) האילן מוגדר בניסוח שונה: "היכא מברכינן בורא פרי העץ? היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק". מפרש רש"י: "גווזא - הענף של עץ". השוואה בין ההגדרות השונות מצביעה על כך שגם אם קיימים ביניהן הבדלים כמעט ולא ניתן למצוא נפק"מ. ככלל ניתן לומר שגידולים חד שנתיים נחשבים לעניין ברכות כירקות ואילו הגידולים הרב שנתיים מניבים פירות. ההגדרות השונות מהוות למעשה פועל יוצא של תכונה בסיסית זו.
אין ספק שלעניין ברכות נחשבת הדלעת לגידולי קרקע אך בסוגייתנו השאלה היא מה מעמדה של הדלעת לעניין נדרים וכאמור יש לבדוק כאן מהו "לשון בני אדם". העובדה שקטנית איננה נחשבת לירק למרות שברכתה בורא פרי האדמה ממחישה את העובדה שההגדרה ב"בלשון בני אדם" שונה מההגדרה ההלכתית.
מפרש הנימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) (חולין, קד ע"א) את מחלוקת חכמים ורבי עקיבא:
"אלא דלועין. ואינו לוקחן מיד כשמצאן. אלמא לא קרו ליה אינשי ירק, דהא ירק סתם קאמר ליה. ואי בכלל ירק הוי לא היה לו לימלך: כן הדבר. משם אני מביא ראיה שהוא מין ירק: אלא קטנית. אילו לא מצא אלא קטנית לא היה משיב ואומר לא מצאתי אלא קטנית, אלא לא מצאתי ירק. ובדלועין הוא אומר לא מצאתי אלא דלועין. ולמה הוא כן אלא יש לך ללמוד שהדלועין נקראין ירק ואין קטנית בכלל ירק"
ייחודה של הדלעת הוא בכך שהיא פרי ולכן איננה כשאר הירקות שרק עליהם נאכלים עם בישול או ללא בישול. כתב המאירי (ברכות, לה ע"א): "... ופירוש ירקות הם העשבים אשר מנהג לאכלם מבושלים כגון הכרוב והתרדין, יברך עליהן כשיתבשלו בורא פרי האדמה והכרוב והתרדין אם אכלן בלא בשול אין לו לברך אלא שהכל וכו'". מצב ביניים זה גורם לכך ש"לשון בני אדם" איננה חד-משמעית. בשימוש הרווח בימינו גם הדלעת נחשבת "ירק" אך ייתכן והיו מקומות או תקופות שגם ב"לשון בני אדם" ניתנה העדפה להגדרה הבוטנית ובהם דלעת לא נקראה "ירק".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
