שינוי הברה אשכנזית לספרדית

הרב דב קדרון

סוטה לג ע"א

אמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.

על פי מסקנת הגמרא נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ד):

יכול להתפלל בכל לשון שירצה, והני מילי בצבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש... ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה, חוץ מלשון ארמי.

הדעה האחרונה היא דעת הרא"ש (ברכות פ"ב סימן ב), ומבואר (במעדני יום טוב) שטעמו הוא שהלשון הארמית היא לשון הקודש משובשת, ועל פי זה אסור ליחיד להתפלל גם בערבית, כי גם היא לשון הקודש משובשת.

על פי זה כותב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן ה) שגם שינוי מההברה המקורית הוא שיבוש של לשון הקודש, אבל אין ידוע לנו איזו היא הברה האמיתית, לכן אין אדם רשאי לשנות מכפי שהתפללו אבותיו, כיון שלפי קבלתם ההברה שלהם היא האמיתית ואיך ישנה להברה שאינה אמיתית. מסקנתו היא: שבמקומותינו שמתפללין בהברה אשכנזית וכן אומרין בכל הברכות וקורין בתורה, אסור לשנות להברה ספרדית, וממילא צריך ללמד במדינותינו עם התלמידים לקרא בהברה אשכנזית.