איך למנוע השפעות זרות?
הרב דב קדרון
סוטה לד ע"ב
נאמר על המרגלים שבאו לארץ (במדבר יג, כב): "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן", ואומר רבא שלשון היחיד "ויבוא" מתייחסת לכלב: "פירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים".
בעתון "שערים" (ג טבת תשי"ז) נמסר בשם הרב רבי בנימין נסים אוחנה, הרב הראשי לעדת הספרדים בחיפה, שנתגדל בירושלים, שלפני שישים שנה היה מנהג שכל מוסמך היה נוסע לקברי האבות בחברון לבקש מהאבות שימליצו עליו שלא תקרה לו תקלה בהוראה.
כותב על כך בעל עלי תמר (ברכות פ"ד ה"ב) שכנראה שמקור המנהג נעוץ במעשהו של כלב: "כמו שכלב נענה על קברי האבות שלא תצא תקלה מתחת ידו, כן בטחו המוסמכים ב"ה שיענם בתפלתם בקברי האבות שלא תארע להם תקלה בהוראה. ונכלל בזה גם שכשם שכלב נענה שלא יפול תחת השפעת חבריו המרגלים ונשאר עצמאי בדעותיו והשקפותיו - כן ייענו גם הם שיגשימו דעתם בהוראה לפי השקפתם ולא יטו מן הדרך בגלל השפעת מי שגדול מהם בעמדה ובכח השלטון או אפילו גדול בתורה ובהוראה ממנו", ומוסיף: "גם כיום עצה טובה היא לתלמידי חכמים ורבנים שיבקשו רחמים מאבות ישיני חברון שלא יטעו בהוראה ושלא יושפעו מדעת אחרים, אלא יורו כתורה וכהלכה.
