אקלים חיובי / רפי זברגר

סוטה לד ע''ב
 

הקדמה 

במסגרת אגדות הגמרא על "הברכות והקללות" עליהם למדנו במשנה כי נאמרו בלשון הקודש, עסקה הגמרא גם במעבר בני ישראל את הירדן לקראת אותן ברכות וקללות. ברייתא שהובאה לצורך כך ציינה את משקלם הגדול של האבנים עליהם עמדו הכוהנים בתוככי הירדן ואותם הביאו לאחר מכן לגלגל.
מתוך חישוב משקל האבנים ויכולת נשיאתם הגיעה הגמרא לחישוב אשכול הענבים אשר נשאו המרגלים מארץ ישראל בחזרתם לאחיהם במדבר. לאחר שכבר עסקנו בנקודה מסוימת הקשורה למרגלים, הפליגה הגמרא לדון עוד במעשי המרגלים.
במאמר זה נציג מספר מימרות שנאמרו על מעשה המרגלים, ונשתדל ללמוד מהם מסר לחיים. 
 

הנושא

• אמר רבי חייא בר אבא: מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל, כתיב הכא (דברים א', כ''ב): וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: , וכתיב התם (ישעיהו כ''ד, כ''ג): וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד.
סיפור המרגלים נכתב פעמיים בתורה. פעם ראשונה מתואר בפרשת שלח ''בזמן אמיתי'', ופעם שנייה בחזרה על הסיפור בספר דברים. בפעם השנייה מתוארת בקשת העם לשלוח מרגלים בפועל ''ויחפרו לנו את הארץ'' לעומת הסיפור עצמו בפרשת שלח, שם נכתב ''ויתורו''. מתוך כך גזר רבי חייא גזירה שווה בין המילה ויחפרו בפרשת דברים לאותו פועל בישעיהו, שם למדנו כי הפועל ''חפר'' משמעותו בושה (וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה).
מכאן למד רבי חייא כי מטרת המבקשים את המרגלים ''לא הייתה נקייה''. הם רצו לבייש ולגנות את הארץ, כנראה מתוך כוונה להישאר במדבר ולא לעלות לארץ ישראל.
• ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור - אמר רבי יצחק, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד: סתור בן מיכאל, סתור - שסתר מעשיו של הקדוש ברוך הוא, מיכאל - שעשה עצמו מך.
דרשה זו מלמדת כי רוח הקודש שהייתה להורי המרגלים, כבר ''ידעה'' כי סופם לחטוא בחטא חמור שכזה, ועל שם כך נקראו שמותם. דוגמא לפירוש זה על נציג שבט אשר שנקרא סתור בן מיכאל. סתור על שם ''שסתר מעשי הקדוש ברוך הוא'' (לא האמין להבטחת ה' על טוב הארץ), מיכאל על שם שביקש לעשות את הקדוש ברוך הוא חלש (מך). במדרש תנחומא מובאים פירושים לכל השמות באותו כיוון.
• וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם (במדבר י''ג, כ''ב): - ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
... . והיינו דכתיב (שם י''ד, כ''ד): וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:
מתוך הסתירה בין לשון רבים בתחילת הפסוק ( וַיַּעֲלוּ) לבין לשון היחיד בהמשך ( וַיָּבֹא) למד רבא כי לחברון הגיע רק מרגל אחד והוא כלב בן יפונה. כלב בא ''לקבל ברכה'' בקברי אבות, שיצליח לעמוד בפרץ מול מטרתם של המרגלים להוציא דיבה על הארץ.
רבא מוכיח זאת על סמך הפסוק בפרק י''ד שם נאמר כי כלב קיבל את העיר חברון לנחלה, לאור העובדה שהוא הלך לשם לבדו, ואותה הליכה ציידה אותו ב''רוח אחרת''.
• יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (שם ט''ז): אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ – י-ה יושיעך מעצת מרגלים
יהושע לא הלך ביחד עם כלב לחברון כיוון שהוא כבר "התמלא בברכה" שקיבל מאת משה רבנו. משה הוסיף לו אות י' לשמו, על מנת שיזכה לשמירה מיוחדת של הבורא כדי להיזהר מעצתם הרעה של המרגלים. 
 

מהו המסר

ארבעת המדרשים הללו מביאים אותנו לתובנה הידועה ''בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכים אותו''. לעשרת המרגלים הייתה תוכנית מוכנה מראש (אג'נדה), וליהושע וכלב היו ''תוכניות'' אחרות לגמרי. האנשים שביקשו לשלוח מרגלים רצו וכיוונו לדבר אחד – למוסס את המוטיבציה והרצון לעלות לארץ. לומר כי ארצנו ''אינה מתאימה'', אינה טובה ואינה ראויה לנו. וכך נבחרו מרגלים שהתאימו לאותה אסכולה. אנשים שכנראה הכירו את דעתם על הנושא, ובחירתם התאימה לאותה אג'נדה.
מנגד, יהושע וכלב עשו כל מאמץ לעמוד בפרץ מולם, ולייצג את הצד הטוב, הערכי והמאמין. כדי ''לקבל כוחות'' על מנת לטעון טענות, ולייצג את טוב הארץ והיכולות שלנו לכבוש אותה, נדרשו לקבל ברכה מיוחדת. יהושע קיבלה עוד ממשה רבנו, וכלב לא התעצל ועלה לקברי אבות בחברון על מנת לקבל ''רוח אחרת'' שתסייע לו במשימה החשובה והערכית הזאת.
מכאן אנו למדים כמה חשוב "להיות בנתיב נכון". שכן, אדם ''זורם'' בכיוון שמחשבותיו ורצונותיו מוליכות אותו. אם "נחשוב טוב'', נהיה במסלול של חשיבה חיובית ונכונה, הרי שגם מעשינו יביאו אותנו לשם, וכל המוטיבציה תוביל אותנו לאותו מקום טוב ויפה.
ישנה חשיבות ליצור "אווירה ואקלים חיובי" במסגרת המשפחה, החברה והקהילה, וכמובן גם במישור הלאומי. לחשוב מחשבות טובות, לראות דברים טובים, לחלום, לקוות ולהתפלל לדברים טובים, ובעז''ה סוף הטוב לבוא.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]