לגרש את הייעוד / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
גיטין צ ע"א
בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו.
בהשגחה פרטית כל אחד מגיע למקום ולמצב שבו הוא יכול להשפיע ולהביא גילוי אלוקות, וניתנים לו הכלים המיוחדים רק לו בכדי להצליח, האופי המיוחד לו, הרגש, והכוחות הרוחניים. אולם מה יעשה אדם שמרגיש שכל מה שניתן לו מלמעלה לא מצליח לו, והוא לא מצליח לעבוד את ה' במקום הנפשי והפיזי שבו הוא נמצא. האם הוא יכול לבקש מה' לשנות ייעוד?
תשובה מופלאה לשאלה זו שיכולה למצוא כל אחד מאיתנו בכל מיני שלבים ומקומות בחיינו, לומד הרבי מליובאוויטש מתוך דברי המשנה הזו (לקוטי שיחות, חלק ד', פרשת כי תצא).
הוא מביא מהספרים הקדושים שהמושג "איש" מתייחס לנשמה, ו"אשה" מתייחס לגוף, וכל נשמה "נשואה" לגוף ופועלת בו בכדי לזכך אותו ולהאיר אותו באלוקות. אלא שפעמים רבות נתקלת הנשמה בקשיים, כאשר הגוף לא משתף פעולה, ולעיתים הקשיים האובייקטיביים מצטרפים לקשיים סובייקטיביים, משום שאופיו של האדם, צורת החשיבה שלו וכדו', דוחפים אותו למקומות שרק מקשים על הנשמה עוד יותר להאיר את הגוף באור אלוקי.
העניין הוא, שהסובייקטיביות היא בדיוק המקום שבו נמצאת שליחותו הפרטית של האדם הזה בעולם. אתה אדם חם מהרגיל? מצויין, מטרתך בעולם לפעול עם החום הזה ולנתב אותו למקומות הנכונים. אתה פילוסוף שחושב יותר מידי? נהדר, זו בדיוק התכונה שאלוקים שתל בך כדי שתתעל אותה לפילוסופיה בריאה שמאירה באור אלוקי.
העניין הוא שפעמים רבות המשימות האלה שאלוקים מטיל עלינו כבידות עלינו. היינו רוצים להיות אחרים. או לכל הפחות להתעלם מכל אותם דברים שהאופי שלנו מושך אותנו אליהם. אז אולי במקום לתפוס את השור בקרניו, אנחנו יכולים לברוח ממנו קצת?
אומר הרבי, שמחשבות כאלו הן מחשבות של "גירושין", לפיהן האדם מבקש לנתק בין הגוף והנשמה ולבחור לעצמו שליחות אחרת בעולם. בפנימיותה, הרי שהמחלוקת במשנה עוסקת בדיוק בשאלת חיים זו: מתי יכול האדם לנתק את עצמו מהקשר שכפה עליו אלוקים, ולבחור בצורת חיים אחרת?
בית שמאי טוענים שאמנם ישנה אופציה כזו, אבל היא אפשרית רק אם "מצא בה דבר ערוה", והיינו שצורת החיים של האדם מובילה אותו לכדי כשלונות ונפילות בעבודת ה', או אז יכול האדם להתחנן לה' ולבקש ממנו לתת לו ייעוד אחר, ולא זו בלבד אלא לפעול באופן אקטיבי לשנות את הייעוד.
לעומתם טוענים בית הלל, שאפילו אם "הקדיחה תבשילו", זאת אומרת שהוא לא רואה סימן ברכה בעבודתו, ואין לו בזה תענוג, הוא יכול לבקש ייעוד אחר.
ואילו רבי עקיבא טוען טענה מהפכנית: אתה חושב שמצאת עבודת ה' טובה מזו שאתה נמצא בה עכשיו, ישנה עבודה שיפה מזו שאתה עובד עכשיו? יכול אתה לחפש להחליף את ייעודך.
להלכה נפסק כבית הלל. אולם עדיין, מסיים הרבי, הרי ש"כל המגרש אשתו הראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות", משום ששינוי ייעוד ועבודה בעולם הרי הוא במובן מסויים כאילו חושב האדם שהוא יודע טוב יותר מהקב"ה מה עליו לעשות, ועל אדם כזה הרחמנות גדולה.
לכן, אם יש לנו ספק האם הייעוד שלנו בעולם או האם דרכנו בעבודת ה' הם הנכונים, עלינו לעשות דבר אחד: להתחזק עוד יותר ולעשות ככל יכולתנו להאיר אור אלוקי מתוך המשאבים הנפשיים והרוחניים שהעניק לנו הבורא יתברך.
