נתינה שהיא קבלה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
קידושין ז ע"א
בעי רבא: הילך מנה ואקדש אני לך, מהו?... הכא באדם חשוב עסקינן, דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה - גמרה ומקניא ליה נפשה.
מה יכול להיות עבורנו "חומר בעירה" שיחזיק את עבודת ה' שלנו פעילה לאורך זמן?
תשובה לשאלה יסודית זו עונה רבי יהודה לייב אשלג (מתן תורה, מאמר ז, אות יג) על בסיס חידוש הדין שמופיע בדברי הסוגיה שלנו.
למעשה בהיררכיה שבין נותן ומקבל, הדבר ברור שהקב"ה הוא הנותן ואנחנו הנבראים מקבלים, ולכן הקשר בין הקב"ה וכנסת ישראל נמשל פעמים רבות לקשר של קידושין, וכפי שחתן מקדש את הכלה, כך פעולת הקידושין נעשית על ידי הקב"ה כלפי כנסת ישראל, זה המקום שבו הקב"ה פונה אל היהודי ומבקש את קרבתו, והקשר ביניהם נוצר על בסיס קרבה זו.
אלא, שישנו מצב שבו הכלה, קרי היהודי, נותנת מנה לחתן, קרי הקב"ה, ובמנה זה היא מתקדשת, וכיצד?
כאשר יהודי מתבונן ברוממות הא-ל, ועד כמה שהוא נעלה ונפלא באין ערוך מכל דבר שאפשר לצייר ולדמיין, ומתוך רוממות זו הוא ניגש לעבודת ה', הרי שיש כאן נתינה אנושית כלפי הקב"ה, אולם נתינה זו יוצאת מתוך נקודת הנחה שזו הזכות הגדולה ביותר עבורי הקטן שהקב"ה בכלל יקבל ממני משהו, ובדיוק בנקודה הזו מתרחש מעשה הקידושין.
בגלל שהיהודי ניגש לעבודת ה' שלו מתוך רוממות הא-ל, ובהקבלה לסוגיה זו, הוא נותן מקום בנפשו ומכיר בחשיבותו של הקב"ה, הרי שלכן מעשה הקידושין הוא דווקא מתוך עבודת ה' שלו, והוא איננו צריך להמתין להתעוררות שתפעל עליו מלמעלה.
במקום הזה היהודי הוא זה שפותח במעשה הקידושין, אבל בדיוק כמו התיאור בסוגיה שלנו, מתוך פעולה זו מתרחש הקשר שמזין את עצמו.
לכן, כאשר יהודי מבקש חומר בעירה שיחזיק את עבודת ה' שלו לאורך זמן, עליו לפעול דווקא מתוך ההתבוננות ברוממות הא-ל, והתבוננות זו תפעל התעוררות אלוקית שתלבה את עבודת ה' של היהודי, וכך הלאה.
הסוד נמצא במעשה הקידושין מתוך הכרת הרוממות.
