מנין שהשלם גדול מסך חלקיו?

הרב דב קדרון

סוטה מ ע"א

אמר ר' יצחק: לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה.

רבנו בחיי (ספר כד הקמח יראה) כותב שאם כי לכאורה זהו דבר תמוה שהכהנים הופכים את אחוריהם כלפי הקדש, אבל ביאור העניין הוא כי הכהן בשעה שנושא את כפיו השכינה שורה על ידיו, וכיוון שהשכינה שורה בין שתי ידיו אין חשש להיכן מופנים אחוריו.

הר"ן (דרשות הר"ן דרוש א) כותב שיש חובה על האדם להרגיש אימה מן הציבור אף על פי שכל אחד ואחד מהציבור מצד פרטיותו לא ראוי לזה, כי מצד הצטרפו לזולתו יקנה הכלל שבח ומעלה יותר ממה שראוי מצד פרטיו.

יתר על כן, אפילו אנשים בעלי חסרונות, כאשר הם מצטרפים לציבור הם מעשירים אותו ומגדילים את חשיבותו, כמו שלמדו חז"ל (כריתות ו ב) מהחלבנה, שריחה רע, שהושמה עם סמני הקטורת, ולכאורה היה נראה שתפגום את הריח הטוב של הקטורת, ועם כל זה אימתה לנו הנבואה שהקטורת פסולה בלעדיה, ומכאן למדו שחייבים לצרף את פושעי ישראל לציבור, ושאין להם שלמות בלי צירוף זה, כי לא רק שהחוטאים והפושעים אינם מפסידים את עבודתנו, אלא שצירופם גורם לשלמות גדולה יותר.