|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
וארד שירד לבין אומות העולם; איכא דאמרי: וארד שפניו דומין לוורד – וורד
"... ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו, וכולן נקראו על שמו, שנאמר: ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו', בלע שנבלע בין האומות, ובכר בכור לאמו היה, ואשבל ששבאו אל, גרא שגר באכסניות, ונעמן שנעים ביותר, אחי וראש אחי הוא וראשי הוא, מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שירד לבין אומות העולם; איכא דאמרי: וארד שפניו דומין לוורד" (סוטה, לו ע"ב).
לריכוז המאמרים שנכתבו על הוורד וקישוריות הקש/י כאן.
הוורד שימש לקישוט ובישום בישראל ובעמים (על השימוש בוורד ראו במאמר "בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת" (בבא מציעא, קיג ע"ב)) וככזה הוא הפך להיות סמל ליופי. במדרש שבו פתחנו האמרה "שפניו דומין לוורד" די בה כדי להבהיר לשומע שמדובר באדם יפה תואר. בגמרא בבבא מציעא (פד ע"א) מסופר על יופיו של רבי יוחנן: "אי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דרבי יוחנן"(1). מפרש רש"י: "ונהדר ליה כלילא - יסובבנהו שפה לפיו סביב של ורד אדום". בפיוט של יוסי בן יוסי "מראה כהן" שבתפילת יום כיפור נאמר "כורד הנתון בתוך גינת חמד" כדי לתאר את יופיו של הכהן הגדול. משערים שפיוט זה מבוסס על דברי בן סירא.
מקור עיקרי:
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 62).
(1) פירוש: הרוצה לראות את יופיו של רבי יוחנן יביא כוס כסף היוצא מבית האומן וימלא אותו בגרגירי רימון אדום. יקיף את פי הכלי בכליל וורד אדום ויניח אותו בין השמש לצל. זהרורי האור שיראו הם מעין יופיו של רבי יוחנן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
