האבן של הצדיק / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
קידושין כט ע"ב
רבי יוחנן אמר: ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?
מה אמורה להוסיף דמותו של הצדיק בעבודת ה' שלי? הוא עובד את עבודתו ואני את עבודתי, היכן בדיוק נפגשת עבודת ה' שלי בשלו?
על מהות תפקידו המיוחד של הצדיק לומד רבי ישראל ממודז'יץ (דברי ישראל, ויצא ד"ה ויאמר הן עוד, עמ' קסט), מתוך עיון עומק בסיפור הליכת יעקב לחרן, ופגישתו הראשונה עם הרועים, לפני בואה של רחל.
כאשר יעקב רואה את אותם רועים שמתכנסים ליד הבאר, הוא פונה אליהם ואומר את הדבר ההגיוני ביותר (בראשית כט, ז) "הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו", למה אתם מחכים ליד הבאר, תנו לצאן לשתות ותמשיכו לרעות!?
תשובתם של הרועים הייתה שהאבן על פי הבאר גדולה, ולכן הם מחכים עד ש"יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן".
עיונו של הדברי ישראל בסיפור זה מרחיב אותו מאירוע נקודתי, לאירוע בן ימינו שמתרחש בכל יום ובכל שעה.
הצדיק, יעקב, פוגש אנשים שעסוקים בפרנסתם, הם מחכים ליד הבאר כדי שיוכלו להשקות את חלקם הבהמי, הצאן שבתוכם, והוא מפציר בהם: תתפרנסו במעט שיש ולכו לרעות, היינו לכו לעבוד את ה', "הן עוד היום גדול", אתם יכולים להספיק כל כך הרבה בתקופת החיים שעוד נותרה לכם!
תשובתם של הרועים היא שהם לא סתם מחכים ליד הבאר, הם מחכים משום שהאבן על הבאר הזו כבידה, או כפי שמתארת סוגייתנו את הדבר בסגנון ציורי "ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?", אנחנו לא מסוגלים להזיז את האבן הגדולה הזו שנקראת פרנסה, היא כבדה מידי עבורנו, ולכן אנחנו מחכים עד "יאספו כל העדרים", היינו עד שנחוש שיש לנו די והותר פרנסה, והאבן הזו לא תפריע לנו יותר, ואז נלך ללמוד תורה ולעבוד את ה'.
בנקודה הזו מופיע כל זוהרו של הצדיק, משום שעניינו הוא לדרבן את כל העומדים סביבו לא לחכות לגלילת האבן, ולא לראות בה אתגר. הצדיק דוחף לעבוד את ה' וללמוד תורה עם או בלי אבן, עם או בלי ריחיים.
כך, שעבודת ה' שלי אמורה לפרות ולרבות על ידי הראיה המיוחדת של הצדיק, שמאפשר לי לראות עד כמה האתגרים הקשים של החיים אינם אתגרים כלל ועיקר.
