דרכה של אשה לצאת לשוק?

הרב דב קדרון

גיטין יב ע"א

הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ז הלכה ב) פוסק על פי מסקנת הגמרא שאשה שרצחה בשוגג וגלתה לעיר מקלט ומעשי ידיה מספיקים לצורך מזונותיה – יכול בעלה לומר לה שתתפרנס בעצמה, ואינו חייב לזונה.

החידוש שבדבר מוסבר על ידי רש"י, שהיה מקום לומר שמכיוון שכל ישראל הם בני מלכים, ומכך נובע העיקרון של (תהלים מה, יד): "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", לכן היה מקום לומר שאין זה דרכה של בת מלך צנועה לצאת ולסבב בעיר שאינה משם ומכיוון שאין מכירים אותה להביא לה מלאכה בביתה אלא אם כן מסבבת בעיר למצוא מלאכה להשתכר, יהיה בעלה חייב לפרנסה.

מהר"י מברונא (שו"ת סימן רמב) פסק שלפי מסקנת הגמרא אכן ניתן לומר לאשה שתצא לשוק לצורך מלאכה, כי הסיבה שבגללה היה אפשר לומר אחרת מבוססת על הסברה ש"כל ישראל בני מלכים", אולם אין הלכה כך, כפי שהוא מוכיח ממקורות אחרים, לכן הוא קבע לגבי אדם ששכר משרתת ושלח אותה לצאת לשוק ולבתים של גוים, והיא טענה שכוונתה הייתה לעבוד בביתו ולא לצאת לשוק או לבתים של גוים, שטענתה לגבי כניסה לבתים אחרים נכונה, כי אין זה דרכה ואף איסור יש בדבר משום ייחוד, וכן אם היא בחורה לא נשואה, שלא היה דרכן לצאת לשוק, אין לחייב אותה לצאת לשוק, אולם אם היא אשה נשואה, יכול המעסיק לומר לה לצאת לשוק, כי זוהי דרכן הרגילה של נשים, ואין בכך זלזול בהן.