שכר הסופר / גיטין כ ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הגמרא בסוגייתנו דנה בהכרזתו של רב חסדא: "יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא" – בכוחי לפסול את כל הגיטין. הגמרא חוקרת מהו הפגם שמצא רב חסדא בגיטין המקובלים, ובין השאר מציעה שמן התורה נדרש הבעל עצמו לכתוב את הגט או לשלם לסופר הכותב אותו, אולם חכמים תיקנו שהאישה תשלם לסופר, וביטלו בכך את דרישת התורה "וכתב לה".
במסכת בבא בתרא (קסח ע"א) אנו למדים על הטעם לתקנת חכמים – כדי למנוע מהבעל לעגן את האישה באמצעות עיכוב התשלום לסופר ומתן הגט. אם כן, האם תקנת חכמים עלולה להוביל לפסילת כל הגיטין?
הנימוקי יוסף (שם) כתב שאין סתירה בין דין התורה לתקנת חכמים: מהתורה הבעל צריך רק לצוות על הסופר לכתוב, ואפשר שאדם אחר ישלם את שכרו של הסופר. הריטב"א (שם) הסביר באופן שונה: חכמים הפקיעו את המעות שהאישה נותנת לסופר והקנו אותן לבעל, ולכן הדבר נחשב כאילו הבעל הוא ששילם על הגט והאישה היא רק שליחה לנתינת המעות.
מלשון הגמרא "והאידנא דלא עבדינן הכי שדיוהו רבנן אאשה כי היכי דלא לשהייה" נראה שחובת התשלום מוטלת מלכתחילה על האישה, וכך אכן פסקו הרמב"ם (גירושין ב, ד) וראשונים נוספים:
"והאשה נותנת שכר הסופר בכל מקום".
אולם הרא"ש (ודבריו הובאו בטור אבן העזר קנ"ד) כתב:
"שכר הסופר יתן הבעל, ואם נתנה האשה הגט כשר".
מדבריו נראה שלכחילה נדרש הבעל לשלם, אף לאחר תקנת חכמים, אלא שחכמים תיקנו שאם הבעל אינו משלם – חובת התשלום עוברת לאישה.
ייתכן שבשל אופייה של התקנה, שנועדה לטובת האישה, היא חלה רק כאשר האישה היא זו שרוצה להתגרש, אך אם האישה אינה חפצה בגירושין, והבעל מגרש אותה בעל כורחה, אין לחייבה לשלם את שכר הסופר.
