גט בכתב סתרים כשר?

הרב דב קדרון

גיטין יט ע"א

בגמרא מדובר על כתיבת גט באופן של כתב נסתר, שאחרי שכותבים את האותיות הן נעלמות מן העין, וניתן לראות אותן רק באמצעות חומר אחר שמעבירים על הנייר ובאמצעותו האותיות יכולות להיראות.

בקשר לשמונה הפסוקים האחרונים בתורה, שבהם מתוארת מיתתו של משה רבנו ע"ה, נאמר במסכת בבא בתרא (טו,א) שמשה רבנו כתב אותם "בדמע".

דעות שונות ישנן בדבר משמעות המאמר "ומשה כותב בדמע". הפירוש המקובל, כפי שר' יעקב עמדין (ב"שאלת יעב"ץ" א, יג) מוצא אותו גם ברש"י, הוא: משה כתב פסוקים אלה תוך דמעות (וכן גם אצל אברבנאל). משה בכה מרוב צער על פרידתו מן העולם הזה. ברם, רד"צ הופמן (פרשת וילך) מקשה על כך שאם כך היה צריך להיות כתוב "בדמעות".

הוא עצמו מציע ש"דמע" הוא החומר שבו השתמש משה רבנו ע"ה לכתיבת אותם שמונה פסוקים, ועל פי זה הוא כותב שמסתבר, שכוונת המלה "דמע" היא דיו סתרים. בלשון ערב "דמעה" הוא מין שרף הניטף מצמחים, וייתכן שגם בימי התנאים קראו "דמע" לנוזל כזה ששמש לכתיבת כתב סתרים.

מכאן הוא רוצה לסייע לדעתו של רבי דוד פרידמן (קרלין) בספרו "פסקי הלכות" (חלק א' ע' תעו) שכתב כזה שבדמע - שניתן לקריאה רק מאוחר יותר - רואים אותו כאילו היה קיים מיד עם כתיבתו, כי אילו לא היה זה נחשב כתב, הרי היה ספר התורה פסול, ולפי זה גם גט אשה שנכתב באופן זה כשר.