המחלוקת שמובאת באנציקלופדיה
הרב דב קדרון
גיטין כ ע"ב
לדעת רבי יהודה יש צורך מן התורה בכתיבת גט ובחתימת עדים, ואסור שיהיה צורך בפעולה של תלישה בין הכתיבה והחתימה לבין הנתינה, לכן הוא פוסל גט שנכתב או נחתם על דבר מחובר לקרקע "עד שתהיה כתיבתו וחתימתו בתלוש".
הרשב"א והרמ"ה חולקים על פי דעתו של רבי יהודה, מה הדין בגט שנכתב ונחתם כאשר היה תלוש מן הקרקע, ולאחר מכן חיברו אותו לקרקע, ותלשו שוב ונתנו לאשה. לדעת הרשב"א גט כזה כשר, ולדעת הרמ"ה – פסול.
הרשב"א כותב שבתלמוד הירושלמי יש ספק בעניין זה, אולם הוא מבין מתוך לשון המשנה שאין ספק בדבר, ולכן מסיק שבעלי התלמוד הבבלי שלא הסתפקו בעניין זה הבינו כמותו שגט כזה כשר, ולכן אפילו לא שאלו מה דינו.
לעומת זאת הפרי חדש (אבן העזר סימן קכד סעיף ד) מתפלא על דברי הרשב"א הללו, וכותב שיש כמה בעיות בירושלמי שלא נשאלו בתלמוד הבבלי, ובכולן יש לפסוק כמו הירושלמי, כיוון שלא התפרש דינן בתלמוד הבבלי. מלבד זאת הוא כותב שלא ייתכן לדחות את ספק הירושלמי על פי דקדוק אחד שיש במשנה, והלא מחברי התלמוד הירושלמי ידעו לפרש את המשנה יותר טוב מאיתנו, ואם בכל זאת הסתפקו בכך כנראה שהיה להם אופן אחר לפרש את המשנה.
מחלוקת זו בין הרשב"א לפר"ח מובאת באנציקלופדיה התלמודית (כרך ט, [הלכה] טור רנב): דבר שנסתפקו בו בירושלמי, ולא נשאלה השאלה בתלמוד בבלי, כתבו ראשונים (רשב"א) שסומכים על הבבלי, שמן הסתם היה הדבר פשוט לו. ויש מהאחרונים (פרי חדש) שחולק וסובר כיון שלא נתפרש בבבלי להיפך, תופסים כהבעיא שבירושלמי ומה בכך שלא הובאה הבעיא בבבלי.
