ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה
גיטין כא ע"ב
"סלקא דעתך אמינא אקיש יציאה להוייה, מה הוייה בכסף, אף יציאה נמי בכסף, קמ"ל... ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה".
אמרו במסכת גיטין דף צ ע"א:
"בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר: (דברים כד, א) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר: כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".
דעת בית הלל ש"ערות דבר" משמעו לאו דוקא ערוה ממש אלא גם "שאר דבר סרחון" כלשון רש"י.
וזהו שאמרו: "סלקא דעתך אמינא אקיש יציאה להוייה, מה הוייה בכסף, אף יציאה נמי בכסף, קמ"ל... ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה".
למרות שקנין אשה יכול להעשות בכסף, אין סימטריה בין ההוייה ליציאה. כי הויית האשה לאיש משרה שכינה ביניהן (מסכת סוטה דף יז ע"א), וכריתת אותה הויה היא אירוע מזעזע שלא ייעשה אלא לצורך הראוי. "ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה", רק שיקול שנובע מהכתוב בספרים רשאי לכורתה, ואין דבר אחר ככסף ותאווה זרה רשאי לכורתה.
